שכונה חדשה, אהבה חדשה ! פרק 8

בס"ד

פרק 8

הגעתי הביתה, לקחתי לי תפוח ועליתי לחדר שלי. התיק שלי היה נראה על הפנים, כל המחברות והניירות דחוסים ומקומטים. המחברות שלי כבר חצי קרועות חצי מקומטות ומצהיבות.
אני לא אתפלא עם משרד הבריאות יחתום על מסמך שאומר שהתיק שלי הוא סכנה לציבור. אני גם יסכים עימם.
הוצאתי את כל הדברים שיש לי בתיק. סידרתי את המחברות בצד אחד והשאר בצד האחר. לפתע צץ לו פתק בצבע כחול בין ערימת המחברות שמפוזרת מסביבי. נזכרתי שזה אותה פתק שראיתי אצלי בתיק לפני שאכלתי את הארוחת עשר שלי. שחכתי מזה.
הוצאתי את הפתק ופתחתי אותו. לא האמנתי כשראיתי אותו.

את לא מכירה אותי אבל אני מכיר אותך.
את אולי לא דיברת איתי אבל אני כן דיברתי איתך.

מי היה יכול לכתוב לי מכתב שכזה חשבתי, אין בעולם מישהו שכתב לי מכתב אי פעם. ולמה דווקא אותי.
המחשבות התרוצצו לי בראש כל הלילה, לא הצלחתי לעצום עין. איזה בחור ירשום לי דבר כזה. או שאולי זאת בדיחה ורוצים לצחוק על חשבוני. נרדמתי.
אנשים עם כנפיים, המים קרים, הם שחורים, אני לא מסוגלת לגעת בהם.
אני בתוך בועה שחורה ללא אוויר, אני צריכה אוויר, אני נחנקת!. הצילו!!!
אני עומדת, אני עומדת על הגג, אני בקצה, אני נופלת.
התעוררתי בבהלה, התעוררתי מהסיוט הזה שטופת זיעה. היה לי חלום רע הזכרתי לעצמי. הכול בסדר, הכול בשליטה. זה בסך הכול חלום רע. אמרתי לעצמי שוב ושוב.
כך עברה שעה ועוד שעה עד שנרגעתי, אני עדיין מתנשפת, מה פשר החלום הזה חשבתי.
ישבתי וחשבתי עד עלות השחר. הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה כבר 6 בבוקר. יש לי עוד שעה וחצי עד שאני צריכה ללכת לבית הספר.
ירדתי למטה כדי לצפות בטלוויזיה ולהשכיח ממני את כול החלומות הרעים והמחשבות הלא רצויות.
אחרי מעט זמן אמא שלי ירדה למטה. היא ראתה אותי צופה בטלוויזיה והיה לה מבט מופתע, אני אף פעם לא קמה בשעות כאלה.
"היי מותק, למה את ערה בשעה כזאת"?
"סתם אמא, היה לי חלום רע" עניתי
"בסדר מתוקה, אבל את לא נראית טוב"..
"אמא, אני יכולה להישאר בבית היום, אני מבטיחה להשלים את החומר" אמרתי במבט מתחנן
"אין בעיה" ענתה לי חזרה