אמה המריאנית|| פרק 1.

שמי אמה,אני בת 16 כל פעם אני מוצאת את עצמי במחשבות חיוביות ומנסה לשפר את הדימוי העצמי שלי.
זה לא בדיוק עובד.
אני מוצאת את עצמי מסתכלת מול המראה, מיואשת ממה שאני רואה. הגוף הרזה והנמוך, העיינים הירוקות בעלות הגוון המוזר והעור החיוור. אני מסתכלת על ג'נה, חברתי הטובה,יש בה כל דבר מושלם
שאין בי. אנחנו חברות רק בגלל שאנחנו הפוכות זו מזו,היא הגבוהה והשזופה בעלת השיער הגולש
ואני הנמוכה והחיוורת בעלת גוון העור המוזר.
אני מסתכלת בה ומקנאה אבל לא קנאות רעה,קנאות טובה היא השאיפה שלי,למה שאני רוצה בדיוק. כל השנה בנים רודפים אחריה. בכל מקום, כל זמן ועם משפטים מגוונים. פעם זה היה כששחקתי איתה הוקי קרח. הפעם הזאת זכורה לי יותר מכל. ניגש אליה נער מדהים, שעורו היה כהה אבל עייניו כחולות בהירות. הוא היה מושלם. קראו לו ג'יימס,אני וראיתי את החיזור שלו כלפיה.
כל פעם שהיא מדברת עליו היא מסמיקה. לעומת זאת כשהוא מדבר אתה היא עונה בקשיחות ומנסה לשחק אותה את הקשה להשגה. אני תמיד שומעת את המילים היפות שהוא אומר לה,
ואת זר הפרחים שנותן לה בכל סוף שבוע ומדמיינת בכל פעם שהוא עושה זאת,אילו זו הייתה אני..
לאחר מכן הלב שלי פועם במהירות
ואז אני אומרת לעצמי:"אמה תתאפסי,הוא רק בחור יפה,יש לך משהו אחר להתמקד בו,הלימודים והמכללה שאת רוצה כלכך להתקבל אליה."
מרות שזה מה שחשבתי לעצמי, לא התאפסתי בכלל. כל היום ראיתי בדמיוני את הבחור המדהים ההוא..
ואז אחרי כמה ימים, ביום חמישי, ג'נה הציעה לי לצאת איתה ועם ג'יימס לדאבל דייט.
"דאבל דייט?אבל עם מי אני אלך?" שאלתי בבלבול.
"רוקי. הוא חבר של ג'יימס" אמרה בנימה חסרת סבלנות,
"נפגש במסעדת לונה בשישי בערב!"
לא רציתי לצאת עם הרוקי הזה בכלל..
אולי הוא נראה יותר טוב מג'יימס? מי יודע?
לשבת כל הערב כשג'יימס וג'נה מתנהגים כמו חבר וחברה.. זה לגמרי ינגן לי על העצבים.