הילדה הפסיכית פרק 2

בס"ד
האמת מולם:
פרק 2:
לאחר יום
:היי איך את מרגישה?" אמרה האישה לדינאלה.
"אני בסדר תודה." אמרה דניאלה.
"אבל לא אמרת לי איך קוראים לך?" אמרה האישה.
האישה לקחה את דניאלה האיטיות מהחדר לסלון ושניהם החלו לדבר:
"לי קוראים דניאלה ולך?" אמרה דניאלה בצחקוק.
"לי קוראים דירה" אמרה האישה.
"את אולי רוצה להגיד לי למה ילדה בגילך הסתובבה לבד יום שלם אם לא אכפת לך." אמר בעלה של דירה שהיה בחלון
"שמלק" אמרה דירה שהסתכלה עליו בפרצוף כועס.
" זה בסדר לא אכפת יל לספר, זה עצוב, אבל אין בעיה, כעקרון אני נזרקתי מהבית בגיל 3"
שדניאלה אמרה את זה כול פרצופה היה שטוף מדמעות.
"זה בסדר את לא חיבת לספר, אבל אם את רוצה את יכולה להמשיך." אמרה דירה שהיא נותנת חיבוק לדניאלה שתוכל להירגע
"או כמה מרגש" אמר האב והלך לעבודה..
"אני בסדר" אמרה דניאלה והמשיכה:" אני נזרקתי מהבית בגלל שאני ילדה פסיכית יש לי בעיות נפשיות." אמרה דניאלה ואחרי המשפט היא לא דיברה למשך 5 דקות כדי להירגע ואז המשיכה:
"אני לא ידע לעולמים קרוא וכתוב, ולפעמים אני יכולה להשתגע לא נורמלי כגון להסתובב, לברוח, לשבור וכדי לטפל בזה צריך לעשות לי ניתוח כאשר הורי שמעו את זה הם החליטו לזרוק אותי לרחוב,"
שדניאלה סיימה לדבר היא קמה שיידה מופנות קדימה היא החלה להשתגע והחלה ללכת בסיבובים ימין שמאל ימין שמאל וכך הלאה ולשבור דברים..
"אמרתי לכם" אמרה דניאלה שראשה החל להסתחרר.
דירה מיהרה לדניאלה תפסה אותה וחיבקה אותה חזק,היא חשבה שאולי זה מה שצריך כדי שהשיגעון יפסיק , וזה עזר לדניאלה.
דניאלה נרגעה וישנה על דירה כמו תינוק בן יום,היא לא זזה לשנייה עד אור הבוקר שלמחרת.
דניאלה קמה שהיא החזיקה את מצחה,ואמרה לה בלחש:"מה קרה לי?"
דניאלה מצאה אותה בחדרה שמלא בובות חדשות ושעל הדלת כתוב:
"לדניאלה אנו אוהבים אותך,התרופה לשיגעון זה חיבוק חום ואהבה,אם את רוצה אנו נוכל לגדל אותך כבתנו."
דניאלה שמחה אושר עצום היא רצה למטבח אך לא ראתה את דירה היא ראתה שוטרים.
השוטרים חיפשו דבר מה.
דניאלה ראתה את דירה ובעלה קשורים באזיקים לכסא ושהם מלאים צלקות ופצעים.
"איפה היא?" אמר הפקח שפיו סיגריה וראשו רותח מכעס.
"מי?" אמרה דירה
"אל תשקרי,הילדה," אמר הפקח והמשיך:" היא הבת שלי ואני רוצה אותה."
שדניאלה שמעה את זה היא נסגה אחורה ונשמה חזק.
ושמעה כול מה שאמרו שם:
"אתה זרקת אותה וזה בעיה שלך היא הייתה ילדה חלשה ללא כוחות היא יכלה למות שם."
"שקט" אמר בפקח בזעם ושסיים את המילה נתן לדירה סתירה.
"אני כאן!" אמרה דניאלה כשהתקדמה אליהם ושבגדיה רטובים מדמעות.
שדניאלה גמרה לרדת במדרגות הפקח רץ אליה ונתן לה חיבוק.
"בואי דניאלה חוזרים הביתה." אמר הפקח.
"מה? לא אני לא זזה מפה?" אמרה דניאלה ונשגה מגופו של הפקח וצעדה צעד אחורה:
ואמרה בעצבות:
"אני לא זזה מפה למה לי לבוא איתך אתה זרקת אותי, העפת אותי ועכשיו רוצה אותי בחזרה?"
"בבקשה, אני ואימך מצטערים על זה בואי עימי אני יגרום לך לשכוח את מה שהיה בעבר."
אמר הפקח שכול גופו מתחנן.
"בתנאי אחד:" אמרה דניאלה.
"והוא?" שאל הפקח את דניאלה.
"שחרר את דירה ושמלק" אמרה דיאנה שהיא מתנהגת כמנהיגה.
"אוקי, שחררו אותם" אמר הפקח.
דירה קמה מהכיסא והלכה לדניאלה ואמרה:" אם הם יעשו לך שוב פעם תבואי אלינו"
"זה בסדר."
דניאלה יצאה מביתם של דירה ושמלק וכשאר היא נותנת לדמעותיה לזלוג ללא ערף, היא התיישבה במכונית השחורה של השוטרים ושאביה לידה.
—————————המשך יבוא—————————–
(אהבתם?
יפה?
תאמרו לי עם להמשיך?)