התמכרויות
יום אחד זה קורה, אתה לא מבין מאיפה זה בא או מתפרץ אבל זה תמיד תופס אותך לא מוכן.
יש לך חיים מאושרים עם צרות רגילות כמו משכנתא וילדים.
יש לך כרס קטנה, רוצה לקנות ג'יפון אופנתי ואתה מבקר את ההורים שלך פעם בחודש, ובתוך כל השגרה הזו אתה לא רואה את זה מתרחש מול עיניך.
בביקור הראשון אתה קופץ להורים על הדרך והוא מדבר איתך על עבודה והא ודא ועל הגרעין האיראני: "הגמד הזה מסוגל לזרוק עלינו את הפצצה כשתהיה לו, הוא לא כמו סדאם" ואתה רק חושב על הגרעינים ששכחת לקנות לשבת ותוך כדי הוא מוזג לך משהו קר לשתות.
אתה מרים את הראש לוקח שלוק ובום אתה טועם משהו מתוק כזה ומוגז, לא טעם שאתה רגיל אליו אבל זה עושה לך טוב ואפילו משאיר טעם לוואי נחמד בפה.
אתה מרים עיניים לבקבוק ורואה בקבוק 2 ליטר ירוק של קריסטל תפוחים.
בפעמים הבאות אתה מגלה שזה המשקה היחיד שמוגש לשולחן, כשאתה כבר מעיז ושואל את אמא שלך "למה אין קולה?" היא מסמנת לך בתנועות ידיים מהוסות "אחר כך" וממשיכה לאכול.
אחרי הארוחה ליד הכיור היא מסבירה לך שזה כבר תקופה שהיא לא יודעת מה לעשות, היא לא רצתה לספר כדי לא להלחיץ את הילדים והיא עשתה כבר הכול כדי להפסיק את הטירוף הזה, אפילו ניסיתי לגמול אותו לבד אבל זה גרם לו לחוסר שינה וטיקים בצוואר ומאז זה רק החמיר והוא אפילו ויתר על הקפה של הבוקר
"עכשיו זה סופי" היא קובעת "אבא שלך מכור לקריסטל תפוחים!"
היא עושה לך חשבון מהיר :"שני בקבוקים שהוא שותה בבית, אחד שהוא לוקח איתו לעבודה – זה יותר מ20 בקבוקים בשבוע – בלי אורחים ואירועים מיוחדים, ונוספות על זה הבושות שהוא מוציא את הבקבוק במסעדות או אצל חברים ועוד מנסה לשכנע אותם שזה משקה פלא– הוא פשוט לא שותה דברים אחרים"
אתה מתבדח על חשבונה ואומר שהיא דרמטית ואין מצב שהיא מתייחסת לבעיה שולית כל כך בכזו רצינות: "את יודעת איזה בעיות יש בעולם, כמה קשה לזוג צעיר לקנות דירה ושלא נדבר על מחיר הדלק" ואפילו מגייס איזה משפט ששמעת ממישהו פעם "שהגמד האירני מסוגל לזרוק עלינו את הפצצה כשתהיה לו, הוא לא כמו סדאם" זה סה"כ בקבוק שתייה ואפילו זול מכל משקה אחר.
היא פוטרת אותך בהינף יד ואומרת לך שאתה לא מבין במה זה כרוך וכמה קשה להשיג את הבקבוקים האלה "כאילו יש קנוניה של כל הסופרים לא למכור אותם" ובנוסף כמה מקום הם תופסים בפח ככה שיוצא לך לזרוק אותו 3 פעמים ביום.
אז אתה כמו ילד טוב מתנדב לעזור לה בשבוע הקרוב רק כדי להראות לה שהיא מגזימה.
היא מודה לך בחיוך שמסתיר משהו מאחוריו ורק מודיעה לך שנשארו לה 2 בקבוקים אחרונים אז כדאי שתזדרז מחר בבוקר כדי שנתחיל את השבוע ברגל ימין.
בבוקר יום ראשון אתה מוצא את עצמך מפנה את הבגאז' מוכן להכניס לשם 4 שישיות של הנוזל הצהבהב ולפטור את עצמך מחובות לשבוע הקרוב.
אתה נכנס לסופר הראשון ממהר למחלקת משקאות ואז מגלה בפינה של קריסטל אחרי קוקה קולה ופריגת רק 2 בקבוקים של קריסטל תפוחים, אתה פונה לסדרן המדפים שעל תג השם שלו מופיע "מנהל מחלקת משקאות" והוא מודיע לך שאין לו כאלה במחסן ובכלל מאוד קשה להשיג את התפוחים אבל אם אתה רוצה ביום שלישי הוא מקבל סחורה.
את לוקח 2 בקבוקים ועומד בקופה המהירה, למרות שזה אף פעם לא מהיר כל כך, משלם 4.40 ₪ וממשיך לרכב.
בסופר הבא אתה נתקל במשטח ארגזי קריסטל ואתה מתחיל לנבור בו ולקרוע ארגזים רק כדי לגלות שקולה יש המון, מנטה יש הרבה ורק תפוחים – לא מביאים.
לאט לאט אתה מתחיל לזהות את המגמה ובסופר הבא אחריו אתה כבר מבין שזה תופעה, אחרי 4 סופרים שעברת כל מה שהצלחת להשיג הוא רגליים כואבות 6 בקבוקים וכמות מטבעות של עשר אגורות כמו של נהג מונית בקו שירות.
בסופר האחרון אתה רואה שיש שם כעשרה בקבוקים במדף, כשאתה מתחיל להעמיס אותם לעגלה מתקרב המאבטח ומודיע לך חגיגית שזה מוגבל לשני בקבוקים לקניה מעל 450 ש"ח ושלא יעזור הויכוח "אתם חושבים שמגיע לכם הכול אבל יש כללים מאוד ברורים בסופר הזה" וכדרך אגב זורק: "תמסור ד"ש לאמא"
אתה מתחיל להבין את הברוך שנכנסת אליו ונוסע להורים, כשאתה נכנס הביתה עם 6 בקבוקים היא מחייכת כמו אומרת "אמרתי לך" וכבר מתחילה לחשב לכמה ימים הם יספיקו.
אתה קורא לאחותך מהעבודה ואומר ש"זה דחוף" היא מגיעה במהירות הביתה ואתם מתיישבים סביב השולחן כדי לאמוד את גודל הבעיה – "אולי נתקשר לקריסטל – הם ישמחו לשלוח לכאן משטח בחודש" אתה מציע.
"כבר ניסיתי" היא אומרת "הם לא מוכרים לפרטיים"
"אולי מכון גמילה?" אתה זורק לאוויר הן שתיהן מרצינות פנים ומניעות את הראש לשלילה "הוא לא יסכים – רק ייקח את זה קשה יותר".
אתם מנסים לחשוב על פתרון יצירתי ביחד אבל זה לא מתקדם לשום מקום.
בינתיים אמא שלך שסיימה להסביר לאחותך את גודל הבעיה כבר הכינה טבלת תורנות כזו שמגדירה כל יומיים מי עושה סיבוב בסופרים כדי לקנות את הבקבוקים ויביא אותם לפה.
אתם מסכימים שצריך להתגייס לעזרתה ומאשרים את הטבלה למרות שאתה זורק לאוויר ש"חייב להיות פתרון אחר" אבל עדיין קובעים להיפגש כל יומיים עם הבקבוקים.
אבא שלך נכנס לבית ומתיישב על השולחן במטבח "על מה מדברים?" הוא שואל.
"התמכרויות"
"אצלנו אין את הדברים האלה" הוא אומר בהחלטיות "רק אמא שלכם צריכה להפסיק לכסוס ציפורניים"
היא מוציאה את הידיים מהפה ורצה להגיש לו כוס גדולה וקרה של המשקה המוגז.
הוא שותה ומחייך ולאחר חצי שעה של שיחת נימוסים, 3 כוסות קריסטל תפוחים והסכמה כפויה סביב השולחן שהגמד יזרוק את הפצצה וכל מה שנשאר לעשות זה לחכות אתם קמים ויוצאים מהבית.
אחרי שהדלת נסגרת אמא שלך מחייכת חיוך גדול ומגישה לו כוס נוספת לשולחן ואומרת: "אמרתי לך שהילדים יבקרו יותר – כל מה שאתה צריך זה לשתות קריסטל תפוחים – זה ממש משקה פלא!".
תגובות (1)
אליפות!!