לאהוב מבלי לדעת – הקדמה + פרק 2

שרון, יצאה עם החברות שלה אנה ואלה לקניון.
אביה של שרון אמור לחזור מהמילואים – והיא עוד שם.
במרכז היה פיגוע והמון נפגעו כולל שרון, אנה ואלה.

***

מכל עבר נשמעו אזעקות – אמבולנס, כבאית, משטרה בהמונים, כתבים מהחדשות באו לערוך כתבות ושרון וברותיה שוכובות על האדמה ללא יכולת לוז.
"אההההה' שרון צעקה "איפה אני?".
"בבית החולים איכילוב" ענתה אחות רגועה בקל עדין
"מה לעזאזל אני עושה בבית חולים?" שאלה שרון בתמיהה ובפחד.
"נו באמת" ענתה האחות "מה אנשים עושים בבית חולים? מנסים להבריא!" האחות גרמה להשמע לדברים הגיוני באוזנה של שרון.
"היה פיגוע, נוכחת בו – נפצעת קשה" האחות אמרה ושרון פרצה בבכי.
"אני אמות! אני אמות!" אמרה ונחנקה קצת מהדמעות שהמליחו לה את השפתיים.
האחות הביאה מטפחת וניגבה לה את השפתיים והעיינים.
"חס וחלילה שתמותי, ואת לא!" האחות הרגיעה את שרון. "המצב שלך לא טוב – מבחינת זה שנפצעת" האחות דיברה כמו פרופסור "אבל בינתיים – אין משהו קיצוני שצריך לעשות בנידון.." האחות הרגיעה את שרון. "להביא לך משהו, חמודה?".
"אפשר תה,.."
"כן, בווד.."
"ויסוצקי, כן?!"
"זה היחיד שיש"
"מה, את אוהבת תה?"
"כע, זה מרגיע,.."
"אל תדאגי, חמודה" האחות ליטפה את שרון הגישה לה את התה ויצאה מהחדר והתחילה משפט עם אחות נוספת, :"תבדקי את הדופק,אני כבר אבוא ד"ר סילבטק.."
"אמא!" שרון צעקה.
"איפה דוד?" שאלה.
"עם אבא בבית" ענתה לה אמה.
"ואי נכון אבא חוזר – הרסתי לכולם את הכל, ועל בטוח לי!!"
"את לא הרסת כלום" אמא של שרון תוך כדי ליטפה את שערה – "אף אחד לא הכין אותך מראש פיגועים לא קורים כל יום, מתוקה אל תבכי,אל תבכי, מתוקה!…"
שרו נהייתה כולה אדומה ופרצה בבכי שנשמע בכל בית החולים – "לא רוצה לשכב כאן!"
"רוצה הביתה, אל אבא – אל דוד!!"
אמא של שרון נסתה להרגיע אותה ולחשה לה ששש
"רוצה, רוצה, הבי..אווה, רוצה הביתה".
"תרגעי" אמרה אמה ונתנה לה ללגום מהתה.
"הכל בסדר – הללה הזה אני איתך"
אמא של שרון תיישבה על כסא כיבתה א האור ונרדמה.
לא סיימה להגיד לעצמה בחלומת – למה הבאתי את עצמי לכזה מצב ולא הלכתי מהקניון קודם כשחשדתי!!
שרון קצת קמה.
הסתכלה דרך החלון, איך כל רגע מגיעה אמבולנס, על החושך ועל הנורות על האש שמתפשטת והעשן שיוצא מבין הבניינים.
לא יכלה להירדם.
לקחה לגימה מהתה, וישבה במקום בלי לזוז..