ילדי המכשפה (מכשפה מתלמדת 2) – הקדמה
שנת 2011
"אבא, לאן אתה הולך?" שאלתי. אבא שלי, סלנקון, היה לבוש כעת בדמות הגבר השלו. לידנו על הרצפה שכבה מישהי שקוראים לה אוליביה.
"זוכר שסיפרתי לך על המכשפות הרעות?" הוא ענה לי. הנהנתי. הוא נשכב על הרצפה ליד אוליביה.
"אני הולך להיפטר מהן. שלא יהרסו את העולם, הוא אמר ועצם עיניים. הסתכלתי מרותק איך הוא יצא מהגוף של הגבר ועבר לגוף של הילדה ההיא. הילדה פקחה עיניים והתרוממה.
"אבא?" שאלתי. הילדה חייכה והתקרבה אלי. כשהיא פתחה את הפה לדבר היה לה את הקול של אבא שלי.
"תירגע, ג'רמי. זה עדיין אני. אני אסיים את זה מהר ואז אקח אותך לגלידה. טוב?" הוא שאל בחיוך. חייכתי חזרה. אבא ירד למטה במדרגות ללובי. אני עמדתי בקצה המדרגות והסתכלתי. אבא חייך אלי וכיבה את האור. אחרי כמה זמן הדלת נפתחה ונכנסו בה שלוש בנות ובן אחד. זיהיתי שתיים מהבנות כמכשפות שאבא סיפר לי עליהם. התמלאתי כעס. מאז שאני קטן אבא שלי מספר לי על המכשפות, איך שהן לא אמורות לחיות. מפרות את האיזון של הטבע. בשביל זה אנחנו קיימים. אין שם מוגדר לזן שלנו, אבל יש לנו כוחות מיוחדים שבעזרתם אנחנו צריכים להביס את המכשפות. אבא שלי נלחם בהן עכשיו, מחסל את השרידים האחרונים שלהם. הוא נטש את הגוף של אוליביה ועבר לגוף של ילדה אחרת, לא מהמכשפות. הסתכלתי עליו. משוכנע שהוא מנצח.
עד שהיא עשתה את זה. המכשפה עם השיער החום. היא התאבדה כשאבא שלי בתוכה. ראיתי אותו יוצא ממנה אבל מיד הופך לאבק, וידעתי, אבא שלי מת. הרגשתי את הכעס גואה בי. לפחות הוא לקח מכשפה אחת איתו למעלה, אבל אז הבלונדינית הייתה חייבת לעשות את הכישוף הזה, את הכישוף הכי מסובך אי פעם. במשך כל ההיסטוריה של העולם רק פעם אחת הצליחו לעשות את הכישוף הזה. זאת הפעם השנייה,ודווקא עכשיו הוא עבד. המכשפה קמה לחיים והם יצאו בקריאות צחוק ושמחה. לא יכולתי לסבול את זה. הרגשתי שאני עומד להתפוצץ. איפהשהוא במקום מרוחק הצלחתי לשמוע את אמא שלי קוראת לי, אומר לי להרגע. אבל לא הצלחתי. צרחתי צרחה וכל הבית עלה באש. אני לא זוכר מה קרה אחר כך אבל מצאתי את עצמי בחוץ. עומד ומסתכל על גל העפר שהיה פעם הבית שלי ויודע שעכשיו גם אמא שלי מתה. נשארתי לבד. הכל בגלל המכשפות.נתתי עוד מבט אחד בתלולית העפר והסתלקתי כשמחשבה אחת עוברת לי בראש : 'אני עומד לנקום'.
יש כמה סוגים של נקמות, לכל אחד יש את הנקמה שלו, הנקמות אף פעם לא חוזרות על עצמם.
הנקמה שלי מתחילה בקללה,
ונגמרת במוות.
תגובות (14)
תמשיכי!(עכשיו אני יכולה להגיד את זה;)
יאווווווווווווו איזה מדהייייייםם אוי ואבוי לך אם את לא ממשיכה!!
איזה מגנייב יאוו!
איזה כיףףףף1!!
נ.ב
לא לשכוח שביום רביעי המסיבת פיג'מות!!
חחח תודה רבה לשתיכן :)
ואודליה – אני לא אשכח… אני ורחלי כבר מתות לראות אותך!! אנחנו ממש רוצות לבוא :)
תמשיכייייייייייייייייי מדהים את כותבת מדהים אני ממש אוהבת את הרעיון של הסיפור ואת סיגנון הכתיבה שלך ואני ישמח אם תקראי את הסיפור שלי ותתני לי כמה עצות תודה:)
תודה רבה :)
נופר !!! 3> (תרפפו שליטע!)
א- תודה רבה על ההקדשה !
ב- זה כזה מהמם ! שיאו ! אני לא מאמינה שההורים שלו מתו :(
כ"כ עצוב !!:(
אבל איזה כיף לי פעם ראשונה שמקדישים לי פרק , חחחחח XD
חחח רואה טלכו –
לא רק שאת מופיעה בסיפור הבא שלי אני גם מקדישה לך פרק!!
וזה לא אמור להיות כ"כ עצוב.. אחרי הכל.. זה הבן של סלנקון…הרשע…
אז מה !! את כתבת את זה בצורה עצובה כ"כ !! : (
הוא בסה"כ ילד קטנטן ותמים !
חחחחחח…. הוא לא כזה קטן הוא בן 16….
חחח נדיייייר…
תמשייכייי..:)
התחלתי לקרוא אתמול את "מכשפה מתלמדת"…וזה מדהים!תמשיכי =]
אעעאעאעאע ! :O
תתתתתתתתתתתממממממממממממשששששששששששייייייייייייייייייייייייייייייייייייייחחחחחחחחחחחחחחיייייייייייייייייייייייייייייייייייייי זה מגנוב זה חתיחת סיפור מגניב
ווי זה כזה:יפה,מהמם,מרגש(שההורים לו מתו)מקסים,מעלף אה מה לא אמרתי? אה כן.. אתכחייבת להמשיך-למרות שכבר המשכת:)
טוב, אמרתי הכל, עכשיו לאמת: את כותבת מהמם, ונפלא את מבטאת את הרגשות של הדמויות שלך בצורה הטובה ביותר ו.. אממ..
שכחתי מה עוד רציתי להגיד;)
:;
אמממ..