קשתו של חצי האלף-פרק 9-פניה של הל וקשתו של חצי האלף

~תאודרד~

כשהנבואה ניתנה נבהלתי. נבהלתי אבל לא רק בגלל שידעתי את המחיר שיהיה עליי לשלם. נבהלתי כי הבנתי יותר מחצי מהנבואה! אבל אני לא מצליח להיזכר מה בדיוק הבנתי אבל אני יודע שזה חשוב.
בכל אופן כשהתעוררתי ראיתי שטליה ישנה. וראיתי שטיר ישב לידי והביט בי המום. לפתע הרגשתי מוזר. נגעתי בפניי. בצד ימין הכל היה כרגיל, אבל בצד שמאל…. הכל היה מת. וכשאני אומר מת אני מתכוון שהפנים שלי הרגישו כאילו כבר נקברו ונרקבו. נבהלתי ולקחתי צלוחית מים. הבטתי בהשתקפותי. הצד השמאלי של פני היה אפור לגמרי והעין השמאלית הייתה אדומה כדם ואם זה לא מספיק גם השיער שלי בצד השמאלי הפך משחור ללבן. "מ..מה קרה לי?" שאלתי את טיר. "מה שקרה לך נקרא 'פניה של הל' וזה קורה באופן נדיר מאוד כששרדת מצב אנוש שנגרם מקסם. הסיבה
שזה נדיר היא שזה אומר שהל-אלת המוות בכבודה ובעצמה-רוצה במותך. זו המשמעות של 'אחד יאלץ לשרוד את עצמו' מכיוון שעד שתרפה מזה חצי פניך הרקוב ינסה להשתלט על חצי פניך הבריא. אם וכאשר יצליח אתה תמות. השמר לך מייאושך כי זה יחזק אותו וכדי לעקב אותו תן לאחרים תקווה. הדרך היחידה להירפא היא לעשות משהו שהל תיגעל ממנו כל כך שתעזוב אותך, ואז יהיה עליך לאכול מיד תפוח של אידונה-תפוח שבדרך כלל נותן לך מקום בין האלים אבל במצבך הוא רק ירפא אותך. הנה קח" הוא אמר ונתן לי תפוח זהוב. ובזהוב אני מתכוון שהוא נראה כאילו היה עשוי זהב."אתה צריך לדעת גם שהריקבון על פניך גם ינסה למחוק את זיכרונך." אז זו הסיבה שלא זכרתי מה הבנתי! אה יופי. ולמה לעזאזל הל מעוניינת במותי? לא ידעתי לענות על כך ובזמן שהרהרתי בכך שמתי לב שטיר כבר הלך. החלטתי שאני רוצה לבקר את גרולמף ולראות אם הוא כבר סיים את הקשת שלי. מצאתי אותו בנפחיה ונגשתי אליו."שלום" אמרתי לו הוא הביט בי במבט חטוף ואמר "לכי לעזאזל הל, אין לי זמן למות עכשיו." ואז המשיך בעבודתו. התפוצצתי מצחוק. "אני לא הל גרולמף, אני רק חצי אל.". הוא הביט בי שוב ואמר "שככה יהיה לי טוב, מה לעזאזל קרה לך. בעצם אני לא רוצה לדעת. בכל אופן סיימתי את הקשת שלך וגם שתי טבעות שינגדו את הקסם שגורם לך להרגיש את מה שגרמת לאחרים להרגיש. בינתיים אני מחשל עוד אחת. בינתיים ענוד טבעת אחת ובדוק את הקשת שלך." הוא הצביע על קשת. ענדתי טבעת והבטתי בקשת, שנראתה מדהים. זו הייתה קשת מורכבת. המיתר היה עשוי מהשיער שלי,של טליה,של גרולמף,של אל ואניר ושל נורנה והמסגרת הייתה עשויה מחלקים מענקי אש ומענקי קרח ועליהם עור של אלף אפל. להפתעתי מגעה לא היה קר או חם. "איפה יש חיצים?" שאלתי אותו. הוא גיחך ואמר "אתה לא צריך חיצים, פשוט תמתח ותשחרר את המיתר.". הלכתי לאזור פתוח וציירתי מטרה על עץ טיר הופיע
לידי ואמר "עכשיו אחרי שהתקרבת לתואר גיבור אתה אמור להשתפר קצת.". ניסיתי למתוח את מיתר הקשת וחץ מאור זהוב הופיע כיוונתי למטרה כמיטב יכולתי. לא פגעתי בול אבל לפחות גם לא החטאתי את המטרה לגמרי וכשמדובר בי זה הישג גדול. לאחר זמן מה שהתאמנתי קצת הלכתי למרפאה וראיתי
את טליה מתעוררת. אחרי שהיא צרחה, הסברתי לה מה קרה ואמרתי לה שהגיע הזמן ללכת. הלכנו לנפחיה שם גרולמף ענד לעצמו טבעת קסומה ונתן אחת גם לטליה. יצאנו על הביפרוסט לסוורטאלפהיים
, שם הלכנו לעיר הקרובה-היכל האדמנטייט(מתכת קסומה). כשהגענו ניגש אלינו גמד שאמר שהוא המפקד של צבא הגמדים בעיר ופקד עלינו להזדהות. הסברנו לו מי אנחנו ולמה אנחנו פה. "הגעתם בדיוק בזמן. ישנו צבא אלפים אפלים במרחק שעה מכאן והקרב יתחיל בקרוב.