החיים האמיתיים- פרק 18 :)

"בטח שאתה לא זוכר. היית מחוסר הכרה, עד היום. שכבת פה שבוע אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הרגשתי שאני משתגעת." הוא חיבק אותי.
"טוב אני נתתי לך את ההסברים שאת רוצה. עכשיו תורי, הרופאים סיפרו לי פחות או יותר אבל אני רוצה לשמוע את זה ממך."
"טוב, אין הרבה מה לספר. כשהגעת היית מעולף. בהתחלה הייתי היסטרית, לא ידעתי מה לעשות ואז נזכרתי במשהו שאחי לימד אותי פעם. אז הוצאתי את הכדור וחבשתי אותך. לא סיפור גדול."
"את הצלת לי את החיים את מבינה את זה, נכון?!"
"כבר אמרתי לך, אל תגיד את זה. זה לא נכון."
"טוב את הדיון הזה תאלצו להמשיך יותר מאוחר." אמרה האחות שנכנסה אל החדר.
"הוא צריך לנוח עכשיו." הוא הסתכל עליה, כאילו לא מאמין.
"לנוח?! נחתי בשביל חיים שלמים, אני מת לעוף מפה."
"לא זמן טוב לבדיחות מהסוג הזה ג'ייס, לישון!" הורתי לו.
הוא צחק ונשען לאחור. נישקתי אותו פעם אחרונה לפני שאני הולכת.
"נתראה מחר.. אני רוצה לראות אותך חזק, ובריא שאני יוכל למעוך אותך בחיבוקים."
שלחתי לו נשיקה באוויר ויצאתי.
איך לעזאזל אני אמורה להגיד לו שהוא הבן של המבוקש מספר אחת בעולם? שמי שהכה אותו היה אבא שלו? ומי שירה בו היה אחיו הגדול?! ורגע.. מי הנמלט השלישי??
* * *
השבוע עבר מהר, ג'ייס השתחרר והוא פחות או יותר הבריא, אני עדיין שומרת שהוא לא עושה דברים שאסור לו, ואני איתו כמעט כל הזמן. כרגע לא, בריאן אמור להגיע. הרכב מגיע ובריאן בפנים.
"היי." הוא אומר בחיוך.
"לפני הכל בריאן, ג'ייס סיפר לי מה קרה לו באותו הערב.. הוא אמר שרכב עצר לידו, הוא תיאר גבר גדול שנראה כמעט כמוהו כנראה אבא שלו ובחור צעיר גדול ממני בערך בשנתיים.."
"נו.." שאל בריאן בחוסר סבלנות.
"משהו לא מסתדר לי!! אמרת שהיו שלושה- חסר מישהו!"
"את צודקת.. הבחור השלישי הוא בערך בגילך.. הוא גדל אצל אבא של ג'ייס אבל זהותו לא ידועה. אנחנו ניאלץ לברר את העניין אבל בינתיים.."
"את מוכנה?" הוא שאל, הנהנתי. הרכב עצר ליד מבנה קטן, נטוש.
"הגענו" בריאן אמר.
"את צוחק עליי נכון?!"
"לא, אני רציני לחלוטין. תפסיקי לקטר ובואי אחרי." משכתי את כתפיי. יצאנו מהרכב ונכנסנו למבנה.
מבפנים הוא היה שונה לחלוטין מאיך שהוא נראה בחוץ, מסכי מגע ומחסני נשק. ירדנו במדרגות לחדר גדול יותר, כנראה חדר האימונים.
"טוב לפני שנתחיל באימונים, תכירי את הצוות שלך." לחדר נכנסו חמישה בחורים בגילאי העשרה. הם נעמדו בשורה מהגדול לקטן, הבחור הכי גדול היה להערכתי בן 20, בחור גבוה ונאה, יציב. כולם נראו ככה. בריאן הציג לי את הבנים לפי הסדר קורט, ג'ק, צ'ארלי, ריק ושיין. כל אחד סיפר בתורו, כמה זמן הוא עובד כאן, איפה הוא לומד, בן כמה הוא, איך הוא הגיע לכאן ולמה. שסיימנו את הסבב הצוות התפזר כל אחד לפינת האימונים שלו. בריאן ניגש אליי.
"נו איך הצוות?" שאל,
"האמת שאחלה, כל אחד מהם מלא מוטיבציה. אנחנו נסתדר טוב."
"יופי אני שמח שזה מה שאת חושבת. יש עוד מישהו אחד שאת צריכה להכיר. הוא הולך להיות הסגן שלך." בחור נוסף, בערך בגילי נכנס לחדר. אני לא מאמינה!