כספת המוחות

"תוכל לגלות את כול המידע שאתה צריך אם רק תדבר עם דוקטור ג'רלד ולקירוב," אמר האיש בקוצר רוח, "זה מספיק? אני יכול ללכת עכשיו?"
"איפה אני מוצא את דוקטור ולקירוב הזה?" שאל הבלש הצעיר.
"המוח שלו שמור בבנק המוחות בוושינגטון." ענה האיש.
"אתה חופשי לעזוב." אמר הבלש בנימה רשמית והאיש קם ממקומו ועזב את משרדו של הבלש.
הבלש נשאר לשבת לבד מול שולחנו, "מחשב, קשר אותי אל מפקח התחנה!" פקד הבלש על הבינה הווירטואלית שהייתה אחראית בין היתר על העברת שיחות טלפון.
"השיחה מועברת." נשמע קול אישה מתכתי מעט ואחריו צליל חיוג, לבסוף נשמע קולו הצרוד של ממפקח תחנת המשטרה.
"המפקח ביילי, מה רצונך?" הוא אמר בנימה הנרגנת הרגילה.
"צהריים טובים, המפקד." אמר הבלש הצעיר, "אני צריך צו גישה אל כספת בוושינגטון."
"לאיזה צורך, המפקח?" שאל המפקד בחקרנות.
"זה בקשר לחקירת הפריצה לשרת ה-I.S.C.C.N., אני צריך לדבר עם אדם בשם דוקטור ג'רלד ולקירוב, נמסר לי שעשוי להיות ברשותו מידע שיסייע לחקירה."
"דוקטור ולקירוב? אתה בטוח?" שאל המפקד בהשתאות.
"כן, למה?" ביילי לא הבין על מה המהומה.
"דוקטור ולקירוב הוא הממציא של רשת ה-I.S.C.C.N.! אתה לא ידעת את זה?!"
"עכשיו כשאתה אומר את זה, השם באמת נשמע די מוכר…" אמר הבלש.
"אתם הצעירים לא יודעים כלום היום! אפילו את שמו של ממציא רשת המחשבים הבין כוכבית אתם לא זוכרים!" התרעם המפקד. "בכול, מקרה," הוא נרגע, "אם נמסר לך שדוקטור ולקירוב קשור איכשהו, אז אולי בכול זאת יש במקרה הזה יותר מאשר סתם פריצה לשרת… אני אשיג לך את הצו ותלך לדבר עם הדוקטור, אם לא תסתדר לבד, או שתגלה משהו שמעבר ליכולתך, אצוות אליך בלש נוסף שיעזור לך בחקירה."
הקשר נותק וכעבור מספר דקות, המדפסת שעל שולחנו של המפקח ביילי פלטה חתיכת נייר, עליה מודפס צו שהקנה לו גישה לכספת בה מאוכסן מוחו של דר' ג'רלד ולקירוב.
המפקח הכניס את הצו אל התיק שלו ועזב את שולחנו. הוא יצא מתחנת המשטרה ונכנס אל רכבו, "מחשב, קח אותי אל בנק המוחות בוושינגטון!" הוא פקד על המכונה.
"אשר כתובת: וושינגטון, שד' פנסילבניה, 201. בנק המוחות של וושינגטון." נשמע קול האישה המתכתי.
"מאושר!" ענה הבלש. בתגובה, הרכב התרומם מעל הקרקע והשתלב בתנועה האווירית של העיר. כעבור מספר דקות, הגיע הרכב אל היעד. ביילי יצא מהרכב ונכנס אל תוך הבניין שעל פתחו היה שלט שהודיע: "בנק המוחות של אמריקה, סניף וושינגטון."
הוא צעד אל תוך חדר המתנה שבקצהו דלפק, בו ניצב פקיד מטעם הבנק. הוא ניגש אל הפקיד מבלי להמתין בתור.
"היי! יש כאן תור אדוני!" התרעמה עליו האישה בעלת הקול הצייצני שהמתינה לתורה לגשת אל הפקיד.
"אני מצטער," ענה ביילי, "אך זהו עניין משטרתי." הוא הוציא את ארנקו מהכיס הפנימי של מעילו, שלף את התג המשטרתי שלו החוצה מהארנק כדי שהאישה תוכל לראות אותו והמשיך בענייניו. הוא ניגש אל הדלפק, פתח את התיק שלו והוציא החוצה את הצו שהיה ברשותו, הוא הניח את הצו על הדלפק והחליק אותו אל עבר הפקיד. "אני צריך לדבר עם דוקטור ג'רלד ולקירוב, נאמר לי שהוא שמור כאן."
"הדלת הזאת תוביל אותך אל חדר הכספות." הצביע הפקיד אל עבר הדלת שהייתה בפינת החדר, הוא הקליד כמה דברים על המקלדת שהייתה מולו והמדפסת שהייתה על הדלפק הופעלה, ממנה יצא טופס כלשהו. "תראה את הטופס הזה לפקיד שתמצא בחדר הכספות והוא יוביל אותך אל הכספת שבה מאוכסן הדוקטור."
הבלש לקח את הטופס ופנה לכיוון הדלת, שנפתחה באופן אוטומטי כשהתקרב לעברה. הוא עבר אל תוך מעלית, שלקחה אותו אל מתחת לקרקע, אל מסדרון ארוך ומואר בתאורה עמומה שבקצהו הקרוב היה ביתן ובו פקיד נוסף. הפקיד יצא מהביתן וניגש אל ביילי, שהראה לו את הטופס.
"בו אחרי!" אמר הפקיד והחל להתקדם לאורך המסדרון, ביילי עקב אחריו. "זה ייקח קצת זמן עד שנגיע, אתה רוצה שהפעיל את הדרגנוע?" שאל הפקיד.
"אין צורך." ענה ביילי. הוא לקח את הזמן להתרשם מהסביבה. לאורך המסדרון האפלולי שלאורכו פסעו שני האנשים, היו מוצבות כספות רבות, אחת אחרי השנייה, כולן בעלות דלת מתכת עבה המוגנת באמצעי אבטחה שונים. מעליהם היו מנורות פלורסנט שהאירו את המסדרון באור עמום ומצלמות אבטחה שצילמו כול פינה במסדרון.
לאחר הליכה של כמה דקות לאורך המסדרון הארוך הקריא הפקיד את מספרה של הכספת מולה הם ניצבו, "1993, הגענו!" הוא הקיש את סיסמת הגישה על לוח קלט שהיה מותקן לצד הדלת וקירב את עינו אל סורק רשתית שהיה ממוקם מעל ללוח.
"סיסמה ותבנית רשתית מאושרות. גישה אל חדר 1993 מאופשרת." אמר קול המחשב המתכתי.
"מחשב, פתח את דלת כספת מספר 1993!" ציווה הפקיד.
הדלת נפתחה וביילי ניגש פנימה, "כולו שלך!" אמר הפקיד ונשאר לעמוד לצד הדלת.
במרכז החדר היה מכל מזכוכית משוריינת ובתוך המכל היה מוחו של דוקטור ג'רלד ולקירוב. אל המוח היו מחוברים כבלים וצינורות שונים והמכל כולו היה מלא בנוזל. גם בתוך חדר הכספת היו מצלמות, אך אלו לא נועדו רק לשם אבטחה, המצלמות שלחו את הקלט שלהן אל מוחו של הדוקטור וכך אפשרו לו לראות את המתרחש בחדר.
"מי אתה?" קולו של הדוקטור, שנפלט משני רמקולים שהיו מותקנים בצד המכל הדהד ברחבי החדר, היה זה אותו הקול שהדוקטור עצמו הקליט לפני שמוחו הוצא מגופו, תוכנת מחשב עיבדה את רצף הצלילים המוקלטים לכדי מילים.
"שמי הוא מפקח ג'וזף ביילי והגעתי לכאן כדי לברר אם יש ברשותך מידע שיעזור להתקדמות חקירה בנושא פריצה לאחד השרתים מהרשת שהמצאת."
"שמעתי על הפריצה," נשמע קולו של הדוקטור, "אך איני רואה איך אוכל לעזור לך בנושא."
"ובכן," אמר הבלש, "אחד המופקדים על תפקוד השרת שנפרץ, שחשוד גם בסיוע לפריצה, מסר לנו שיש ברשותך מידע בנוגע לזהותו של הפורץ."
"ובכן, לפני כמה ימים לקחתי לעצמי את החופש להתחבר אל השרת שנפרץ ולנתח כמה מהנתונים שנשמרו עליו בשעת הפריצה, אבל קשה לי להיזכר בהם עכשיו… אתה מבין? אני כול-כך מדוכא פה לבד שלפעמים אני פשוט שוכח דברים." אמר הדוקטור, בקול שרמז על כך שהוא רוצה משהו מהמפקח.
"ובכן אני מבין…" אמר המפקח, "אוכל להשיג לך גוף חדש ולהעביר את המוח שלך אליו, אם זה ירענן את זיכרונך…"
"אני יכול להשיג לעצמי גוף חדש בקלות אם ארצה." הקול הממוחשב ניסה לחקות נימה של שחצנות, "במקום זאת," המשיך הדוקטור, "אני רוצה שאתה תבוא לבקר אותי כאן בכול יום ותשחק איתי משחק שח-מט. נמאס לי לשחק מול בינה וירטואלית או נגד אנשים ברחבי הרשת, אני רוצה יריב אמתי, פיזי, אחד שיארח לי חברה."
"זה הכול?!" שאל הבלש בפליאה.
"זה הכול." ענה הדוקטור.
"ולמשך כמה זמן אצטרך להגיע לכאן לבקר אותך?"
"תצטרך להגיע בכול יום, עד שהחקירה תסתיים, זהות הפורץ תתגלה והוא יושם מאחורי סורגים." ענה הדוקטור בנימה תובענית.
"עשינו עסק!" ענה הבלש."