זאבה שחורה פרק 30

……. ״קמה זמן לקח לך?!!״ שאל אותי מקס בפליאה. ״זה סך הכל עצירה קטנה של שרותים זה לא איזה שילשול!!!!!. …. נכון?״ שאל מקס בקול דאגני בסוף משפטו. ״לא זה לא היה זה. וחוץ מזה אף פעם על תאיץ באישה, נערה או כל יצור חיי ממין נקבה.״ אמרתי לו משמחה. רציתי לקפוץ מרוב אושר בזכות הבנות הטורפות האלה שפגשתי. מקס הסיעה החזיר אותי הביתה. הייתה שממה ולא נשמע אף רחש בסיבה חוץ מינשופים המתקשרים בינהם. לפני שמקס רצה להגיד משהו חיבקתי אותו חזק ולא רציתי לשחרר. לא יכולתי לחכות יותר האש שבערה בי פרצה החוצה. וכל פעם היא מתמלאת מחדש. מקס היה מופתע אך הוא חיבק אותי חיבוק נעים, חמים ומזמין. לרגע התאשתתי והבנתי שזה מוזר מה שקורה עכשיו. אז הבנתי שברגע שאעזוב אותו מהחיבוק אצטרך להביא לו תירוץ. אסור שיחשדו בי, לא עכשיו ולא לעולם לא. במוחי הזדוני צץ רעיון. השתחררתי מהחיבוק ואמרתי כבדך אגב. ״אהה…. רציתי להודות לך על הערב המשעשע הזה והבנתי שמילים לא יספיקו אז…״ ״הבנתי אותך. לילה טוב מידנייט אני מצפה בקוצר רוח ללילה הבא שלנו.״ קטע אותי מקס והתחיל ללכת לביתו. שבדרך פלא הוא היה השכן של השכן שלנו. אוי איזו אירוניה. חשבתי לעצמי, צריך לכתוב על זה סדרה, ספר משהו או מישהו יצטרך לדעת. אבל הבעיה היא שאני עצלנית מכדי לפרסם את סיפורי שישאר תעלומה או אגדה. לא אכפת לי כל כך. חשבתי לעצמי בעודי פותחת את דלת ביתו של ניק. הבית היה שקט, עליתי על קצות האצבעות במדרגות. ניק ישן כמו תינוק. יש לו פנים מתוקות כשהו ישן, ממש תינוקי חמודי. בובי קטן. החלפתי לפיג׳מה ונשכבתי במיטה איתו. נרדמתי מהר ללא דאגות. רגועה, שקטה…… חשבתי על מחר על זה שאפגוש את הבנות האלה מחר ונגבש תוכנית. קמתי בשתיים עשרה בבוקר. השמש צרחה הציפורים ציצו וחום השמש זרח על פניי. נכנסתי לשירותים צחצחתי שיניים וכמו תמיד אותו הדילמה כל בוקר. ״מה ללבוש?!!!״ שאלתי את עצמי בקול רם. ״אין לי מה ללבוש!!!!!!!״ התבכיינתי לעצמי בזמן שאני יושבת על המיטה ליד הארון ודלתותיו של הארון עצמו פתוחות. הארון היה מלא בבגדים, הכל רק בגדים, בגדים ומה עוד?…… אה! כן בגדים -_-. התגברתי על הבכי ושלפתי באקראי גופיה במצע שמנת ומכנסיים ארוכות שמגיעות לרצפה. הן היו משובצות. הרקע שליהן היה בצבע תכלת ועליו ריבועים בצבע: סגול וירוק. אחרי שהתלבשתי סמתי מסקרה שחורה צלליות כחולות ושפתון ורוד. ירדתי למטה והטלוויזיה פעלה. ניק עמד במטבח ובישל משהו על המחבט. ״בוקר טוב!״ אמר לי ניק בשמחה. ״בוקר טוב״ אמרתי לו בקול ישנוני. ״את עדיין עייפה?״ שאל אותי ניק. ״איך לא?! אני בגיל ההתבגרות. אני תמיד עייפה אבל לא שאתה זוכר את התחושה.״ אמרתי לו בעקיצה. ״אאוץ׳…… מה פתאום התחלת לצוף צוף של פרחים ולעקות את החברים שלך לשטח?״ שאל ניק. ״ אולי תפסיקו עם הפתגמים, הניבים והמשלים שלכם?!!! למען השם רק פעם אחת!״ אמרתי בעודי ראשי צונח על השיש של שולחן האוכל. ״שחכת גם ציטוטים.״ השיב לי מקס בצחוק. צחקתי כראוי. ״אז מה ……..
ההמשך יבוא