לרקוד – פרק 15 (1D)

שעון המעורר אשר צלצל בקול הקיץ אותי משנתי הקצרה למדי , ישנתי בסך הכול כמעט ארבע שעות שלמות .
דפיקות רמות נוספות נשמעו על הדלת של חדרי , קמתי בעצבים אל הדלת מצפה לראות את אור ישנונית למולי .
״אור אני קמה , תפסיקי לדפוק כמו משוגע…״ משפטי נקטע שראיתי את אור לבושה עדיין בשמלה שלבשה ערב קודם, והעקבים אחוזים בידייה הקטנות .
״חזרת רק עכשיו?״ שאלתי מבולבלת מכווצת את גבותיי , חיוך מתנצל עיטר את שפתייה העבות הוורדרדות , היא הנהנה קלות והגישה לי את המפתחות של השברולט מאליבו-2008 שלי .
״איפה היית עד עכשיו?״ שאלתי בתהייה מעלה כמה ניחושים , היא נראתה נבוכה קצת .
״עם נייל״ אמרה בחיוך מתנצל , מתנצל? על מה בדיוק יש לה להתנצל בפניי ?
״אמ .. שכבתם?״ שאלתי אותה טיפה מבוישת , עיינה התרחבו מעט , ״לא! , הוא לקח אותי לטייל קצת בעיר , ואז לקח אותי לאיזה מרפסת גבוה כזאת באיזה בניין ואפשר משמה לראות את כול ניו יורק״ אמרה לי כמעט נחרדת בתחילת המשפט ואז מתרככת עם כול מילה ומילה היוצאת מפיה .
״מקווה שנהנת , תתארגני יש עכשיו בית ספר״ אמרתי לה באה להסתובב בחזרה לחדרי , ״בסדר״ מלמלה והמשיכה אל חדרה שבהמשך המסדרון .
נכנסתי לחדרי מסירה מעלי את הפיג׳מה שזרקתי על עצמי אתמול בלילה שהגעתי לבית , אפילו לא הבחנתי בצבעים ויצא שלבשתי מכנס כחול וגופייה וורודה בהירה .
לבשתי טייץ שחור פשוט צמוד לרגליי שהדגיש את קימוריי , חולצת בית ספר לבנה עם סמל בית הספר לאומנויות מודפס עליה , מעל לבשתי סריג דק בצבע ירקרק בהיר בגלל הקור שהתחיל לאט לאט להשתלט על ניו יורק , זה מאוחר לעונה אבל ככה זה ניו יורק תמיד חם בה אפילו בחורף יש ימים שהחום מגיע ל35 מעלות חום .
נעלתי לרגליי נעלי בובה שחורות מבריקות , וסרקתי את שיערי השחור פחם לקוקו גבוה ומתוח .
פתחתי את תיק האימונים הכחול בהיר שלי של חברת המותגים המוכרת – אדידס , ובדקתי שנעלי הבלט שלי אכן שמה וכך היה .
תליתי את התיק המלא ציוד ונעלי הבלט על כתפי , ויצאתי מחדרי כאשר אני מכבה את האור הדולק ומסיטה את הווילונות .
נכנסתי למטבח , אור עדיין לא הייתה שמה אז החלטתי להכין לשתינו קפה , היא בדרך כלל עושה את זה אבל כנראה שהיום תורי .
הרתחתי את המים מכינה שתי כוסות , אחת עם אבקת-נס בתוך ובשנייה אבקת קפה לוז-אגוזים כמו שאור אוהבת כול כך.
המים רתחו ושפכתי לכוסות מערבבת היטב עם כפית ומוסיפה סוכר , אור נכנסה למטבח ושמעתי אותה מפהקת פיהוק רחב .
״תודה״ מלמלה ולקחה מידי את כוס הקפה שלה המוכנה בטייק אווי .
״בואי נצא , כבר רבע לשמונה אם נתעכב עוד נאחר״ אמרתי לה ולגמתי מכוס הנס שלוק גדול , הקפאין עורר אותי במעט אבל עדיין הרגשתי את העייפות ממלאת אותי .
יצאנו מהדירה המשותפת שלנו , אור נעלה אחריה את הדלת החומה והכניסה את המפתח הקטן והכסוף לתוך התיק הכחול כהה שלה של חברת המותגים המוכרת -נייק .
ירדנו במדרגות , הדירה שלנו בקומה השנייה בבניין , יוצאים לאוויר החמים קריר של ניו יורק המכה בפניי .
עלינו על השברולט מאליבו-2008 שלי ונסענו לכיוון בית הספר , מודעות לכך שאם לא נגיע בדקות הקרבות נאחר .

עמדתי בסטודיו הריק והגדול , הרגשה ריקנית מילאה אותי במקום הענק הזה , הבטתי על מראת הסטודיו הגדולה המכסה את כול הקיר המערבי והענק מהתקרה ועד הרצפה .
הוא שוב מאחר .
עייפות רבה השתלטה עליי , לא הצלחתי להירדם באף מהשיעורים הכיתתים מחשש שאני יפסיד חומר חשוב , והארבע שעות שבקושי ישנתי בהם בלילה לא הספיקו לי כדי למלא את מצבוריי שבמילא ריקים כבר .
דלתות הסטודיו הכפולות נפתחו וקטעו את קו המחשבה שלי , הוא פסע לבפנים סיגריה בפה שלו , זה הרתיח אותי , הוא מאחר ברבע שעה ועוד נכנס כול כך נינוח.
הוא סגר אחריו את דלתות הסטודיו הגדולות והתקרב לכיווני , ״אסור לעשן פה״ סיננתי מבעד לשפתיי , הוא לא נראה נחרד רק כיבה את הסיגריה וזרק אותה בפח הקטן שליד הקיר .
הדלקתי בשלט-הרחוק את המוזיקה מערכת הרמקולים המשוכללת על לופ שיתנגן ברצף .
״נמשיך מהמקום שעצרנו בו , הרמה , סיבוב, קפיצה , תפיסה , הנמכה , יד אוחזת , משחרר , ומרים״ אמרתי לו למרות שהבנתי שהוא לא הבין דבר ממה שאמרתי , לעזאזל אנדרו חסר לי פה עכשיו , למה לעזאזל הוא נפל במדרגות ושבר את הקרסול ?!
״מה?״ מלמל מבולבל שוב כמו בכול חזרה שעשינו , ״פשוט … תעקוב אחריי״ נאנחתי בשקט מתחילה לזוז לפי המוזיקה את התנועות ולמרבה הפתעתי הוא מצליח לעקוב אחרי .

*

היא לקחה תנופה קטנה אחורה כשהיא עדיין צמודה אלי , תפסתי בירך שלה מרים אותה בעדינות ומוריד אותה לאט לפי ההוראות שלה , השיר נגמר והיא עדיין הייתה קרובה לפנים שלי בסנטימטר אחד בודד .
ישרתי אותה לאט מרים אותה לעמידה בחזרה על רגלייה , היא התנשפה קלות והחזה שלה עלה וירד בתגובה .
״זה היה … טוב?״ שאלה מבולבלת ספק אם אותי , ספק אם את עצמה , לדעתי זה היה בסדר , אפילו טיפה יותר מבסדר .
הנהנתי קלות , חזי עולה גם הוא בהתנשפויות טיפה כבדות יותר משלה אחרי הכול אני הרמתי אותה חלק גדול מהריקוד .
״אבל זה עדיין לא גמור , ובטח שלא מושלם!״ נאנחה בעצבים הולכת אל עבר התיק שלה מוציאה בקבוק ושותה ממנו מים .
״רוצה?״ הציעה לי מתנשפת שסגרה את פקק הבקבוק , הנדתי את ראשי לשלילה, אני חושב שזאת השעה היחידה מאז שהכרנו שאנחנו לא מתנגשים אחד בשניה, עוקצים אחד את השניה , או סתם מתגרים אחד בשנייה .
זה היה מוזר , שונה .
הפלאפון שלי בכיס הטרנינג שלבשתי רטט בכיסי , הוצאתי אותו מהכיס ורואה את התמונה של נייל ושמו כתוב על המסך.
-״הלו?״ עניתי לשיחה , מנסה להירגע את התנשפויות הכבדות שלי .
-״היי זאין , איפה אתה לעזאזל אני מחכה לך כבר שעה וחצי במכון הכושר שתבוא!״ אמר לי נייל מהבעד השני של הקו , לעזאזל כמעט שחכתי שזאת השעה הקבועה בה אנחנו מתאמנים .
-״מצטער כמעט שחכתי , אני …״ התחלתי לומר מנסה לאמוד את הסיטואציה בה אני נמצא , לא יכלתי לספר להם שאני עוזר לאביה לרקוד בלט או מה שזה לא יהיה , אז פשוט שיקרתי לו.
-״אמא שלי הייתה צריכה לקנות איזה משהו אז הסעתי אותה *למנהטן , אני עוד חצי שעה אצלך״ אמרתי לו משקר לו במצח נחושה , מביט על אביה פנייה חתומות אבל ענייה החומות בהחלט מבולבלות לגמריי .
-״בסדר תמהר , נמאס לי להתאמן לבד״ אמר והשיחה התנתקה לפני שהספקתי לענות לו .
״מתי הספקנו לנסוע למנהטן?״ שמעתי את קולה של אביה מתגרה באוזניי , לא ידעתי איך להסביר לה את זה .
באתי לומר משהו , אבל היא קטעה אותי בהינף יד , ״תחסוך ממני , רק אל תאחר מחר״ אמרה תולה את התיק שלה על כתפה וממהרת לצאת מהסטודיו הגדול.
הרגשה מוזרה מילאה את החלל הפעור בחזי כבר אינספור-זמן , אין לי מושג מה חשתי עכשיו , זה היה מוזר , שונה , מעצבן ומכעיס בו זמנית .
לקחתי את קופסת הסיגריות והמצית יחד עם מחזיק המפתחות של הרכב התפוס בצרור כסוף מעל כיסא בפלסטיק שעליו נח מקודם התיק של אביה , ומיהרתי לצאת מהסטודיו הגדול והריק אל עבר החניון הגדול של בית הספר בו היא לומדת .
הצלחתי לסכם עם ההנהלה , שאם אני עוזר לאביה עם הריקוד למופע הסיום או מה שזה לא יהיה שלה הם יוותרו לי על השעות של העבודה הציבורית על כך שאני הארי ונייל הרסנו את התיאטרון שלהם באותה הערב .