Who Am I

הפאנפיק הזה הוא על סדרת הספרים "הארי פוטר". רשמתי אותו לפני כמעט שנתיים עם חברה שלי והתחשק לי לעלות אותו. הפרקים הראשונים קצת פחות מעניינים אבל ההמשכים טובים. מבטיחה ;)
פרק 1

שמי הוא שרלוט, אני בת 11 ואני גרה בלונדון יחד עם אמי, אבי נעלם בסיבות לא ידועות.
כל חיי ניסיתי להוציא מאמי את הסיבה האמיתית לבריחתו של אבי. בכל פעם שהייתי שואלת אותה על זה היא הייתה מסיטה מבטה והייתי בטוחה שראיתי שם דמעות.
"שתגדלי, שרלוט," היא הייתה אומרת בפשטות וחוזרת לעיסוקיה.
זה לא שהעובדה הזאת פגעה בחיי.חיי היו פשוטים ושלווים.כלומר, עד היום.
זה קרה קרוב לסוף השנה, נכנסתי לכיתה כמו כל יום רגיל והתיישבתי במקומי.
הכיתה רעשה, כל הילדים הסתודדו בקבוצות ודיברו על התוכניות שלהם לקיץ.רק אני ישבתי במקומי וקראתי ספר.
"היי, שרלוט," שמעתי קול מאחורי. הסתובבתי, זו הייתה חברתי ליאן.
"היי,ליאן." חייכתי אליה וחזרתי לספר. בינתיים, ליאן שמטה את תיקה על הכיסא לידי והתיישבה.
"תקשיבי, אני מתכוונת לעשות מסיבת בריכה ביום הראשון של החופש. את תבואי?"
סגרתי את הספר ונאנחתי. "לא תודה. אני לא רוצה להשאיר את אמא שלי לבד."
ליאן נראתה כועסת. היא קמצה אגרופיה וצרחה: "אני לא מאמינה! שרלוט, את כבר בת 11 ! תוכלי לשרוד כמה שעות בלי אמאל'ה שלך!"
"שלא תדברי ככה על אמא שלי!" צרחתי בחזרה ונעמדתי.
"אני אדבר איך שאני רוצה! אני לא מאמינה שאני בכלל חברה שלך." היא הפטירה בזלזול. "איך אני יכולה להיות חברה של מישהי כל כך תינוקת?!"
"אז אל תהיי!" הפעם ממש התעצבנתי. "את יודעת מה? לכי לעזאזל!"
דחפתי אותה והופתעתי, היא נפלה רחוק ממה ששיערתי, ראשה פגע בקיר והיא נפלה בלי נוע.
"ליאן." התקרבתי אליה בחשש. היא לא ענתה, ראשה היה שמוט לצד ועיניה עצומות.
הילדים התקרבו אל עבר ליאן, גם אני. שהתקרבתי, ראיתי שלולית אדומה מבשרת רעות יוצאת מראשה.
"יורד לה דם!" ילדים החלו לצרוח ויצאו מהכיתה לקרוא למורה. לבסוף, רק אני נשארתי בכיתה.
הרמתי את ידי והבטתי בהם. "מה קורה לי?" מלמלתי לעצמי בלחש.