המשקפיים – פרק 18 ואחרון!!-סוף דבר

אם זה היה תלוי בי, לא הייתי קונה את המשקפיים האלה. אף פעם לא רציתי לראות רוחות או להפוך לרוצחת סידרתית.ריק חושב כמוני, ומאז הרצח של הילרי וההורים שלה לא העלינו את הנושא…

-כעבור שנה-
השנה הזאת הייתה יחסית שקטה. יחסית. אמנם עדיין ראיתי רוחות אבל הם לא ביקשו ממני דברים קשים מידי. היום היה היום אולי הכי מאושר בחיים שלי, ולא, ריק ואני עדיין לא חגגנו שנה ביחד. זה בעוד חודש. אולי פשוט במקום למתוח אתכם אני אתחיל להסביר :
"אחחחח"
"אוי קלרה, את בסדר?"
"אני כן, אבל המשקפיים שלי לא"
אנ יודעת. דה-ז'ה-וו מטורף.אבל זה באמת מה שקרה היום. שיחקנו כדורסל ואמילי משום מה חשבה שהפרצוף שלי זה הסל. אז היא זרקה עלי אותו והמשקפיים שלי נשברו. כן-כן, המשקפיים שבעזרתם ראיתי רוחות. מיותר לציין שממש קפצתי מרוב אושר וחנקתי את אמילי בחיבוק בזמן שכולן חושבות שהבכדור גרם לי לפגיעה מוחית. את המשך היום ביליתי בהסתובבות כמו זומבי עם הידיים קדימה כדי לא להיתקל בשום דבר. כשריק ראה אותי הוא עזר לי להגיע הביתה ולהתארגן. סיכמתי עם אמא שמחר נלך לקנות משקפיים. לפני שהלכתי לישון שמתי את המשקפיים בקופסא. וקברתי אותם בארון. אחרי שאני אקבל את המשקפיים החדשות אני אקבור אותם בחוף. אבל מסתבר שלא הייתי צריכה. כשקמתי בבוקר גיליתי שאני רואה ממש טוב גם בלי משקפיים. טוב כמו שראיתי עם המשקפיים. הסתובבתי בחדר. מאושרת. לפתע קלטתי פתק על השולחן. הסתכלתי וזה מה שהיה כתוב.
"היי קלרה,
זה גורדון. אולי את לא יכולה לראות אותי אבל אני עדיין כאן.
רציתי לומר לך שכל הרוחות רוצות להודות לך על שעזרת אותנו בצורה טובה כל-כך.
ואל תנסי לחפש את המשקפיים – הם נעלמו. לתמיד.
נ.ב.
את רואה עכשיו טוב גם בלי משקפיים. אבל את לא רואה רוחות.
תנצלי את זה.
זאת המתנה האחרונה מהמשקפיים"