חחח...כנראה שגם בזיכרון כמו בהצל אני ימשיך עד הסוף עכשיו (או עד שהסיפורים יתפרסמו;)

גורל- זיכרון | פרק 12

10/07/2011 691 צפיות תגובה אחת
חחח...כנראה שגם בזיכרון כמו בהצל אני ימשיך עד הסוף עכשיו (או עד שהסיפורים יתפרסמו;)

אני מגחח,״את צוחקת עליי כאילו?״, אבל היא נשארת באותה רצינות,״מה את מנסה להגיד? שאנחנו חיים במציאות מודמת?״
היא מהנהנת,״אתה חי״, היא מסתכלת עליי היטב. בוחנת את כל תגובותיי,״אני באתי להוציא אותך ממנה״
״קייט…״, אני מנסה להניע אותה מזה אבל היא קוטעת אותי,״החלומות דריי, הם הזכרונות שלך. אני גרמתי להם. ניסיתי לגרום לך להזכר״
זה נכון. הם באמת היו נראים לי כמו זכרונות. מוכרים. 
״אתה יודע שאני צודקת״
אני שותק.
״תודה בזה, זה יקל עלייך״, היא משדלת אותי
אני חושב קצת,״למרות שזה נשמע לא הגיוני- אני מאמין לך״
היא נושמת בהקלה,״אז מה אנחנו אמורים לעשות? איך אנחנו אמורים לצאת? להוציא את ההורים שלי? את שלך? את כולם?!״, אני מתחיל להתלהב. סוף סוף מגיע ההסבר לחלומות האלה שלי.
״אין אחרים דריי״, היא מדברת בעדינות,״הם פרי הדמיון שלך, זה הכל״
״את לא יכולה להגיד לי שההורים שלי הם הדמיה!״
״תחשוב על זה, יש להם דברים שחוזרים על עצמם? דברים יומיומיים פשוטים?״
״אז מה!״, אני מוחה,״לכל אחד יש את הקטעים שלו״
״אבל כל יום?״, היא ממשיכה
ככל שאני חושב על זה אני מגלה כמה שזה נכון. הבוקר טוב עם אמא שלי. הזמנים הקבועים של ההורים שלי בכלליות. הכל כל יום בדיוק באותה שעה. בגלל זה תמיד הייתי המאחר. אני הייתי האמיתי. זה שלא יכול לעבוד בדיוק לפי שניות.
״זה רק אני ואת?״, קשה לי לחשוב על כל השאר. הם באמת סתם דמיון?
היא מהנהנת בראשה.
״והחברה שלך?!״, אני מקשה עליה,״איך את מסבירה את זה שלכולם היו רגשות אנושיים?! להורים שלך?!״
״דריי״, היא אומרת בקול עצוב,״ההורים שלי מתו. נרצחו. כשהייתי בת שמונה. מה שאתה מכיר הם כלום. אני בראתי אותם״
״את אומרת לי עכשיו שאת אלוקים?״
״לא, אבל יש לי את אותה מכונה שיש לך על הראש״
״מכונה?״, אני לא מבין
״אני יסביר לך אחר כך״, אני ואתה שולטים במקום פה. איך אתה חושב התחברתי אל אליסון כל כך מהר?! גרמתי לה לבוא אחריי. מלי באה אחריך רק שהעזת לחשוב שאתה יכול. כשהבנת שיש לך סיכוי איתה. גרמת לה להיות איתך״
״מלי!?״, אני צועק,״אז לא דמיינתי אותה, באמת הייתה מלי!״
״לא, את מלי לא דמיינת״, היא מנידה בראשה,״מלי היא שומר המערכת. התפקיד שלה היה לדאוג שתשאר ככה. בלי ספקות בכל זה. וכשאני באתי התפקיד שלה היה להרחיק אותך ממני״
״ונגיד שאני מאמין לך״, מצד אחד מליון ואחת ספקות ושאלות עולות בי אבל מצד שני אני מרגיש שאני יכול לסמוך על קייט. שהיא צודקת. משהו בזיכרון שלי אומר לי את זה,״מה אנחנו אמורים לעשות עם זה?״
״לצאת מכאן״


תגובות (1)

איזה מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
++++++++++++++++++++++++++++===
תמשיכייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

11/07/2011 08:38
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך