לרקוד – פרק 10 (1D)

נכנסתי אל הדירה השקטה שלי ושל אור , סוגרת את הדלת העבה והחומה מאחורי ונועלת כול מנעול אפשרי על הדלת .
כמעט כמו בשגרה אני מתקדמת לתוך הדירה החשוכה בצעדים שקטים לתוך המסדרון הקצר , דלת חדרה של אור פתוחה כרגיל ורעש טלוויזיה בוקע במעומעם מבפנים , הנחתי את תיקי השחור על הרצפה לצד דלת חדרי הפתוחה והחשוכה וממשיכה במסדרון הלאה אל חדרה החשוך של אור .
נכנסתי בשקט ולמרבה הפתעתי מוצאת את אור ערה וצופה בטלוויזיה בסרט די מוכר אבל שמו ברח מראשי .
״בואי לידי״ שמעתי את קולה שקט וקורא בשמי , התקרבתי אליה חולצת את נעליי מעל רגלי ונכנסת יחד איתה למיטה-וחצי שלה , מפנה לי מקום ליד גופה הרזה .
ידה חיבקה את מותני , אנחנו החברות-הכי-טובות מאז שאני זוכרת את עצמי ואותה .
״איך עבר עלייך היום?״ שאלתי אותה בשקט הסרט ממשיך להתנגן על המשטח השטוח של הטלוויזיה , היום אני היחידה שעבדתי משמרת ערב בבית-הקפה.
״בסדר״ נאנחתי בשקט ממלמלת , מלטפת את שיערה החום שקצותיו בלונדינים של אור שנראתה די ישנונית.
״ראיתי אותך רוקדת עם ההוא״ אמרה לי עם חיוך שובב כול העייפות שנראתה על פנייה נעלמה כלא הייתה במהירות רבה.
״זה שום דבר , אני בטוחה שזה לא יחזיק הרבה זמן הוא נראה אחד שפורש״ אמרתי לה בדיוק את המחשבות עברו בראשי במהלך היום , בטח הוא יפרוש ואני ישאר בלי בן-זוג לריקוד במופע החורף .
״הוא נראה דווקא טוב״ אמרה לי עובר בעיניה החומות בהירות ניצוץ מבריק שגורם לה להיראות ילדותית ויפה כול כך בו זמנית .
״לא משהו מיוחד״ צחקתי איתה זורמת עם הדברים המגוחכים שיוצאים מבעד לפייה , היא חייכה שוב בשובבות , ״ ׳לא משהו מיוחד׳ ככה קוראים לזה היום?״ שאלה אותי צוחקת ומצטטת את דבריי מלפני רגע .
זה גרם לחיוך דבילי לעלות על פניי , ״לכי לישון מטומטמת , מחר אני לא עובדת אז אולי נעשה משהו״ אמרתי לה ונתתי לה מכות עם הכרית שלה אחרי שחטפתי לה אותה מתחת לראשה .
״אולי כדאי למסיבה , המון זמן לא יצאתי״ אמרה אור בחיוך מושכת את הכרית בחזרה למתחת ראשה ועוצמת את עיינה בעייפות אבל עדיין חיוך עדין דבוק לפנייה.
״לכי לישון , נדבר על זה מחר״ חייכתי אליה וקמתי ממיטתה , היא מלמלה משהו אני חושבת ש-׳לילה טוב׳ .
לקחתי את זוג נעלי הספורט הנשיות והשחורות שלי מעל הרצפה יוצאת בשקט מחדרה לאחר שכיביתי את הטלוויזיה הדולקת ועליו מתנגן הסרט- ׳מכתבים לג׳ולייט׳ נזכרתי בשמו של הסרט המרגש.
יצאתי מחדרה ונכנסתי לחדרי החשוך , לחצתי על מתג האור הלבן ואור נעים נפוץ מהמנורה והאיר את החדר המבולגן.
כמו כול הזמן פשטתי מעלי את הבגדים שלגופי נשארתי בבגדים-תחתונים בלבד.
לקחתי בגדים חדשים מהארון ויצאתי מהחדר , חוצה את המסדרון הקטן והחשוך ונכנסת לחדר-הרחצה הקטן והמשותף שלי ושל אור .

*

נתתי את האגרוף הכי חזק שאני יוכל לכיוון שק-האיגרוף , מרגיש כבר את הלחץ שמקשה על ידיי להמשיך .
כבר במשך שעות אני מכה את השק מוציא עליו את כול העצבים והקשיים שעברו עלי המון בזמן האחרון .
״לעזאזל״ אני צורח את גרוני מכה שוב בשק בחוזקה מרגיש כאילו עוד שנייה הכתף שלי יוצאת ממקומה מרוב עוצמה.
יש עוד חשבונות לשלם – חשמל , מים , משכנתה .
המצב לא מזהיר במיוחד ואימי היפה עדיין לא חזרה מהעבודה השנייה שלה , זה שוב העלה את העצבים שלי והכתי בעוצמה כפולה הפעם והכיתי בשק בעוצמה אדירה מרגיש את הכתף שלי עוד שניה נעקרת ממקומה .
זה הרתיח את דמי שבתוך עורקיי , אימי עובדת כול כך קשה כדי לשלם את החשבונות , בבוקר עובדת בתור- עוזרת בית , אצל משפחה עשירה הגרה בצד היפה יותר של ניו יורק , בערבים היא עובדת בתור- מארחת במסעדה, משכורות עלובות כול כך , בקושי משלם את החשבונות הרבים שמצטברים על שולחן המטבח .
הכסף שאני מרוויח גם עזור לשלם על החשבונות , לקנות את האוכל ואת הבגדים , והכול בכסף – שחור .
כמה שאני שונא להודות בזה אני נמצא עמוק כול כך בתוך עולם הפשע , אני לא יכול לצאת משם לא אחרי שהסתבכתי עם רמירז .
למרות שרמירז מאוד אוהב אותי את הארי ונייל , נותן לנו כמעט את כול מה שאנחנו רוצים , הוא חושב עלינו מין ׳בני חסותו׳ .
אם אני צריך כסף אני יודע שאני יוכל לבקש הלוואה מרמירז אבל אני לא עושה את זה , אני מעדיף לשקוע בחובות מאשר להיות חייב כסף לאנשים .
בנתיים המצב לא כזה קשה , מצליחים לשרוד איכשהו את הימים העוברים וחולפים במהירות .
שמעתי את דלת הבית הראשית נפתחת ונטרקת , קול צעדים אשר מהדהד נשמע ברחבי הדירה הקטנה .
הסרתי את כפפות האיגרוף האדומות-שחורות מעל ידי ממהר לצאת מהחדר ולברך את פניי אימי השבה .
״אמא״ אמרתי בחיוך ונכנסתי למטבח רואה אותה כמעט כמו כול הזמן בודקת את החשבונות שעל שולחן המטבח .
״היי מותק״ אמרה מוסחת בדעתה ולא כול כך מקשיבה לי , הוצאתי מכיס מכנס הטרנינג שלבשתי את ה- 1,500 דולר שזכיתי בכדור-סל הימורים .
״קחי״ אמרתי ותפסתי בידה דוחף את הכסף לידה הקטנה והעדינה , מבט מבולבל עולה על פנייה כאשר היא מביטה לראות מה שמתי בידייה .
״1,500 מזומן״ חייכתי חצי חיוך מזויף שירד במהירות רבה בדיוק כמו שהוא עלה .
״זאין…״ התחילה להגיד אבל ידעתי מה היא רוצה לומר אבל קטעתי אותה .
״אמא תקחי את זה , זה בשבילך אני לא רוצה את הכסף הזה!״ אמרתי לה ממהר ללכת לחדרי כדי שלא תחזיר לי את הכסף .
שמעתי את צעדייה השקטים מהדהדים במסדרון מאחוריי , התיישבתי על המיטה בנוחות ואימי פסעה מבעד לדלת חדרי .
״זאין אני יכולה לדאוג לכסף בעצמי , אני לא רוצה שאת הכסף שאתה מרוויח תשלם על חשבונות הבית , אני יכולה להסתדר לבד״ אמרה לי קולה נשמע מעט שבור שאמרה את החלק האחרון של המשפט .
״אמא , תקחי את הכסף , אני לא צריך אותו״ מלמלתי כאשר אני בוחן את הדם שעל פרקי האצבעות שלי , האיגרוף כול פעם משפשף את העור וגורם לדם ויבלות קטנות להתפתח .
״תראה לי״ שמעתי את קולה של אימי באוזני מתקרבת אלי ובאה להניח את חבילת השטרות על המיטה , הבנתי מה היא מתכוונת לעשות , להניח תכסף לצאת ולעשות כאילו שחכה את זה פה , תרגיל נחמד אבל לא יעבוד עלי .
״אמא תקחי את הכסף , אני מסתדר זה כלום״ אמרתי מחזיר בחזרה לידיה את הכסף ודוחף אותה בעדינות אל הדלת.
״לילה טוב״ נשקתי לראשה וסגרתי את הדלת שומע את תלונות המחאה שלה מעומעמת בזמן שצעדיה התרחקו במסדרון .
לפחות עכשיו כמה חשבונות שולמו.