החיים האמיתיים- פרק 10 :)

לא הרשתי לעצמי לבכות. לא שוב. לקחתי את הדברים שלי ונסעתי לג'ייס. עליתי לדירה שלו ורצתי אליו. לחיבוק הבטוח שלו. הידיים ששומרות עליי. הוא הרחיק אותי ממנו לאט. העיניים שלו היו פראיות הוא נראה יותר גרוע ממני. השיער שלו היה מבולגן. היו רסיסי זכוכית על הריצפה. החולצה שלו הייתה קרועה ומוכתמת בדם. היו לו דמעות בעיניים. הוא ראה אותי והתחיל לבכות. בחיים לא ראיתי אותו כל כך פגיע כמו באותו רגע. כאילו ינשפו עליו והוא יפול. הוא נראה כל כך שונה מבדרך כלל.
"או-מיי-גאד ג'ייסון מה קרה??!" הוא ניסה לדבר אבל המילים לא יצאו לו מהפה. הוא חיבק אותי.
הרחקתי אותו ממני לאט, התיישבתי, הוא בא אחרי והניח עליי את הראש. ליטפתי את שערו ניסיתי להרגיע אותו ושהוא סופסוף נרגע הוא התחיל לדבר.
" אוי אשלי, חשבתי שאיבדתי אותך!" מה? למה הוא מתכוון?
"למה אתה מתכוון? אתה עשית את כל הבלגן הזה?"
"כן, לא, לא בדיוק"
"ג'ייסון אתה מוכן להסביר לי מה קרה?"
"כן, בערך שעה לפני שנכנסת קיבלתי שיחת טלפון. הוא אמר לי משהו על זה שלא הקשבתי לאזהרה ועכשיו הוא יהרוג אותך. שמעתי ירייה ואז השיחה התנתקה." ירדה לו דמעה. ניגבתי אותה וחיבקתי אותו.
"כל כך פחדתי, לא ראיתי מה אני עושה, הייתי חייב לפרוק את הכעס, את הפחד. אני לא ממש זוכר מה קרה.. אשלי אני כל כך מאושר שאת פה." הוא חיבק אותי חזק. נשקתי לו על המצח.
"אני פה ג'ייס, ואני בסדר. אנחנו נפתור את זה. אנחנו נגלה מי זה, ומה קורה פה אני מבטיחה."
"תודה אשלי, אין לך מושג כמה את חשובה לי, את חלק ממני- רק עכשיו הבנתי את זה. אשלי, אני אוהב אותך." התרחקתי ממנו קצת.
"מה אמרת?" אמרתי עם חיוך.
"אמרתי שאני אוהב אותך! אני יודע שאת לא אוהבת אותי באותה הדרך, ואני יודע שאת עם ליאם ושאת מאושרת איתו, ואני ממש לא מתכוון להפריע לכם. אני רק רוצה שתהיי מאושרת." העיניים שלי התמלאו בדמעות.
"אוי אש לא אמרתי לך את זה בשביל שתבכי, אני מצטער." הוא לא מבין.

"ג'ייס אני לא בוכה כי אני עצובה, אני בוכה כי אני מאושרת. אני מחבבת את ליאם, אני חושבת שהוא ממש חמוד וכיף לי להיות איתו אבל אני לא אוהבת אותו. לא כמו שאני אוהבת אותך." הוא חייך ונישק אותי. הנשיקה הייתה מדהימה! סופסוף.