לרקוד – פרק 9 (1D)

זזתי מהר מזגוגית החלון השקוף והארוך, לבי דופק במהירות בתוך בית החזה שלי, הוא שם לב לכך שהסתכלתי עליו רוקד .
״הינה את !״ שמעתי את קולה של אור צלול באוזניי , תופסת בידי וגוררת אותי לכיוון הסטודיו הגדול , ״התחננתי בפני המנהלת שתתן לנו את הסטודיו לאחר הצהריים , אז המפתח של הסטודיו אצלנו עד 4״ אמרה בחיוך גורמת לי אוטומטית להסתכל על השעון מחוגים שלי הענוג על מפרק כף היד השמאלית שלי , השעה 11:30 בדיוק , כמה שעות טובות לאימונים , או למצוא שותף חדש כמו התוכנית של אור .
נכנסנו לסטודיו הגדול והמואר באור לבן רך המופץ מהנברשת הזכוכית הגדולה התלויה על התקרה הגבוה והלבנה .
הבחנתי בצד החדר הגדול את עגלת השרת של אותו אחד שהבטתי עליו מלפני מספר רגעים רקד מהבעד השני של החלון .
״אז יש את גרג , תומאס , טום , ושון, הם היחידים הכי טובים בשכבה שלנו שיתאימו להיות השופתים שלך באימונים״ אמרה אור מלמלת ומונה אותם על אצבעותייה מיד אחר כך שולפת את הפלאפון שלה מהכיס .
״תתקשרי לתומאס , אני אתקשר לגרג ניראה מי מהם יכול לעזור״ אמרה אור מקלידה את הקוד שבאייפון השחור שלה.
״אני עדיין חושבת שזה רעיון גרוע״ מלמלתי בזמן ששלפתי את האייפון הלבן שלי מהתיק העור השחור שלי שנח על כיסא פלסטיק ליד הקיר המכוסה מראות גדולות וענקיות .
נכנסתי לאנשי הקשר ומתקשרת לתומאס.
-״הלו?״ שמעתי את קולו מהבעד השני של הקו .
-״היי תומאס , זאת אביה.״ אמרתי לו מחכה לשמוע את דבריו מהבעד השני של הקו , בנתיים שומעת בקטנה את אור מדברת וצוחקת בפלאפון בקלילות .
-״הא אביה , מה קורה איך החזרות?״ שאל אותי בנימה נחמדה .
-״בסדר , את האמת גרוע אנדרו פרש ואני ממש זקוקה לשותף חדש לאימונים אז חשבתי עלייך כי אתה אחת מהטובים בשכבה שלנו״ אמרתי לו , מפחדת מהתגובה שלו , אני חייבת שותף חדש אחרת חלום חיי מתנפץ בשנייה למליוני רסיסים קטנים וכך גם עתידי הקרב .
-״אני מצטער אביה , אני כבר מופיע בריקוד אחר״ אמר לי שומעת את הנימה המצטערץ שבקולו , לבי החסיר פעימה גורם לסחרחורת קלה לסחרר אותי .
-״זה הסדר באמת , שיהיה לך בהצלחה. ביי.״ אמרתי וניתקתי את השיחה לפני שיספיק לענות .
״הוא לא יכול״ אמרתי לאור שמה את ידי על עייני ומשפשפת אותם בחוזקה , ׳לעזאזל עם זה! ׳ התעצבנתי ובעטתי בחוזקה בכיסא הפלסטיק נותנת לתיק השחור מעור שלי לפול על רצפת הפרקט הבהירה מעץ .
״גם גרג לא יכול״ אמרה וניתקה את הפלאפון שלה דוחפת אותן חזרה לכיס מכנס המעצבים שלה , שוב העצבים התחילו למלא אותי, ׳אכלתי אותה!׳ חשבתי לעצמי מנסה לשמור על קור רוח ולא להתעצבן יותר ממה שאני כבר .
״ אל תדאגי אנחנו נצל…״ התחילה לומר אבל רעש מהדלתות הכפולות של הסטודיו הרעיש והדלתות נפתחות , שוב הוא פסע מבעדן עיניו ננעצות בעייני וישר מסיטות את מבטן במהירות הבזק , הוא התקדם אל עגלת השרת , חוזר לעלות על הסולם וממשיך לנקות את החלונות הגדולים והגבוהים .
״אביה , את מקשיבה לי?!״ שאלה אור בקול רם גורמת לי להתעורר מהטראנס ששקעתי בו , לא שמתי לב אבל היא המשיכה לדבר ולא הקשבתי למה שהוציאה מבעד לפה .
״מה .. כן!״ אמרתי לה מחזירה את תשומת לבי בחזרה אליה ועל פנייה מבט מבולבל וחושב , ״יש לי עכשיו שיעור ספרות משותף עם שון ותום אני יכולה לדבר איתם ולשאול אותם אם הם רוצים להחליף את אנדרו וככה יהיה לך שותף לאימונים״ אמרה אור בזמן שתלתה את תיקה הכחול על כתפה .
״לא אור אל תשאירי אותי לבד !״ נחרדתי לרגע קולי עולה באוקטבה גבוה יותר מהנורמה , זוכה רק במבט מבולבל מכיוון אור שבטח חושבת שהשתגעתי לגמרי .
״כלומר , אני חייבת עזרה!״ ניסיתי להציל את עצמי מהסיטואציה המביכה שנקלעתי אליה .
הרגשתי את מבטו על גבי , עיניו בוערות לתוכי ואני מרגישה את זה ממרחק מה ממנו אפילו מבלי להסתכל אליו .
״יש לי שיעור אביה , נתראה בהפסקה״ אמרה לי ממהרת לצאת מבעד לדלתות הכפולות של הסטודיו וסוגרת אותם אחריה.
״לעזאזל״ מלמלתי בשקט , מתיישבת על כסא הפלסטיק שלפני רגע בעטתי בו באכזריות ובלי רחמים .
חופנת את פניי בין שתי ידיי העדינות , מרגישה את דמעות עומדות לפרוץ את הסכר שבניתי , ואז נזכרתי .
אני לא לבד .
שמעתי כחכוך קל ושקט בגרון , הרמתי את מבטי רואה את אותו הבחור , לבוש במכנס טרנינג שחור , גקט מותגים קשור למותניו וגופיית סבא לגופו השרירי חושף את ידיו המלאות קעקועים רבים .
״אני יעזור לך״ אמר לי , קולו הגברי שונה מהפעם ההיא שדיבר אלי בסטארבקס בשישי בבוקר .
בלעתי את רוקי העומד בגרוני , ״סליחה?״ שאלתי מבולבלת לא מבינה מה הוא רוצה , שיעזוב אותי לנפשי לעזאזל הרגשתי איך דמי מתחיל לבעבע מתחת לעורקיי ואני שוב מתחילה להתעצבן .
״אמרת שאת צריכה שותף לריקודים , אני יעזור״ אמר מושך בכתפיו זורק הצידה אל תוך הדלי שעל עגלת השרת את הסמרטוט הכחול שהחזיק בידיו .
״אני יסתדר לבד״ אמרתי לו מכחכחת בגרוני , מנסה לשמור על נימת קול יציבה אבל הרגשתי את הרעד משתלט על קולי.
׳לאן לעזאזל נעלם כול הביטחון העצמי שלי?׳ חשבתי לעצמי חוזרת לאותם המחשבות הקשות שלי .
״לפי מה שזה ניראה , את לא תסתדרי״ אמר מעוות את פניו קלות ומנסה לחייך אלי חצי חיוך עקום שמשום מה אהבתי.
״תודה אבל לא תודה , אתה לא יודע לרקוד״ אמרתי לו בארסיות , קמתי מהכסא הפלסטיק שישבתי עליו מרימה את תיקי שנפל על הרצפה ותולה אותו על כתפי הימנית .
״או , את יודעת שאני יודע לרקוד״ צחק בקולו נשמע נימת התגרות קלה בשקט גורם לי לקפוא , לעזאזל הוא ראה אותי מהחלון לבי צנח בתוך גופי העייף והרגשתי את דמי אוזל מפני מרוב הבושה המביכה .

*

היא האדימה לגמרי כמו עגבנייה אדומה ועסיסית , לחייה השזופות הסמיקו בבוהק קל ועיניה הביטו לכול מקום מסביב חוץ מאלי .
״אז את צריכה עזרה או מה?״ שאלתי קוטע את השקט המביך שהשתרר , היא סוף סוף הרימה את מבטה מהרצפה והביטה לעברי אבל עדיין לא אל תוך עייני.
״יש לך טייץ?״ שאלה אותי כמעט נחנקתי מהרוק של עצמי , היא פאקינג רצינית ?
״אני נראה כמו אחד שיש לו טייץ?״ שאלתי בזלזול מעוות את פניי ונותן לידי ליפול ברפיון לצידי גופי , נותן לגיחוך קטן להיפלט מבעד לפי .
״אני לא חושבת שזה מסתדר.״ אמרה לי קולה קפוא והיא שוב מסדרת את תיקה על כתפה ובאה לצאת מהסטודיו .
״לפחות ננסה״ אמרתי גורם לה לעצור בפעם השנייה מלעזוב את הסטודיו , היא הסתובבה אלי בחדות .
״נסיון אחד. לא מעבר!״ אמרה והניחה את תיקה בחזרה על כיסא הפלסטיק הלבן .
היא הפעילה שיר שקט במערכת רמקולים מפוארת בפינת הסטודיו והתקרבה לעברי .
״סיבוב , פלייה , היפוך , הרמה,סיבוב, הרמה, הקפצה , פלייה״ אמרה בנשימה אחת מביטה לעברי , כמעט נחנקתי מרוקי בפעם השניה בעשר הדקות האחרונות .
״סיבוב , פלי.. מה?״ שאלתי מבולבל ולא הבנתי למה היא מתכוונת , היא נאנחה בשקט וגלגלה את ענייה החומות מבריקות כמעט שחורות והחודרות .
״תפוס אותי״ אמרה ותוך שנייה לקחה תנופה אחרונים וקפצה לעברי , ״לעזאזל״ מלמלתי ממהר לתפוס במותניה הרזות ולהרים אותה בתנופה וביציבות באוויר ידה נחות ואוחזות קלות בכתפיי.
הורדתי אותה לאט לאט ובעדינות עד שרגלייה פגעו ברצפת הפרקט החומה הבהירה של הסטודיו הגדול , ״סיבוב , פלייה , היפוך , הרמה, סיבוב , הרמה , הקפצה , פלייה, ותתקרב אלי בסיום ״ אמרה שוב כשהיא מדגימה את התנועות, קלטתי אותן במהירות במבטי אבל כולם היו מגוחכות כול כך להפליא .
״שלוש..שתיים..אחת..״ אמרה והתחילה לרקוד , נסיתי לחקות את תנועתיה אבל מצאתי את עצמי מתבלבל לימין כשהיא הסתובבה שמאלה , הבטתי עליה מהצד לשניה קצרה , שיערה השחור כמו פחם וחלק הסתחרר סביבה כשהיא עשתה סיבוב בחזרה אלי, תפסתי ביד שלה מושך אותה ומצמיד אותה אל החזה שלי בחוזקה .
״ככה?״ שאלתי אותה קולט את הסומק שעיטר את לחייה , היא ישר לקחה צעד אחד אחורה .
״כן״ מלמלה מתנשפת בחוזקה החזה שלה עלה וירד במהירות , ״תיהיה פה מחר בארבע , אל תאחר״ אמרה בהתנשפות חוטפת את התיק השחור מעור שלה מעל כיסא הפלסטיק הלבן וממהרת לצאת מהסטודיו הגדול , משאירה אותי לבדי מול המראות הגדולות.
׳לעזאזל , מה זה היה עכשיו?׳ שאלתי את עצמי , עיינה החומות נחקקו בזכרוני , משום מה היא מוציאה ממני צדדים שלא ידעתי שקיימים אצלי .
הסדרתי את הנשימה הפרועה שלי בשתי נשימות גדולות שלקחתי לראותיי , לוקח את הג׳קט המותגים שלי שזרקתי על הרצפה וקושר אותו למותניי , ממהר לצאת מבניין בית הספר לאומניות , השעות של העבודה הקהילתית שלי להיום נגמרו ואני חייב ללכת מפה כמה שיותר מהר .
לעשן סיגריה שתרגיע אותי מלחצים שונים , להשתכר ולדפוק בחורה , לשכוח את הילדה בעלת השיער השחום פחם הזאת ולהירגע .