אני לא נרדמת..

לא מצליחה להירדם , הרוח מהחלון הפתוח נושבת על עורפי , מכסה יותר טוב את גופי העייף .
קמה מהמיטה לאחר שעה של ניסיונות כושלים להירדם המחשבות שמשגעות אותך והכאב שעוטף אותך , אפשר להירגע ככה?! אני יוצאת לסיבוב בחוץ בשעה 3 לפנות בוקר, יום שבת , או שאלי להגיד יום ראשון , מבחינתי עוד לא ערב,אבל הבדידות להישאר לבד כל כך כואבת האנשים המסוממים הם אלו שנשארו ברחוב הקר בשעה זו, מבטים ננעצים בי , מבטי שגורמים לי ללכת מהר , אני צורחת . מרגישה משהו נוגע בי ומסתכלת על הרצפה ורואה גור חתולים קטן בצבע חום שחור מלוכלך , מיילל אני מרימה אותו ומחבקת אותו אני לוקחת אותו איתי עד הבית . אני מורידה אותו לרצפה ליד דלת הבלוק והוא לא הולך רק מרים ראשו במבט חמוד שגובש את לבי אני מכניסה את המפתח בשקט מבלי להעיר אף אחד אני הולכת לכיור ומקלחת את אותו חתול לאחר מכן אני מאכילה אותו בחלב . הבדידות נעלמה , זה לא רק חתול מבחינתי. הראש כואב אך עדיין משהו יושב לי על הלב אז אני מתחילה לעשות שיעורים תרגילים שמעסיקים את מוחי ממחשבות על מה היה ועל מה יהיה והכי חשוב מי אני , אני פותרת שאלה ועוד שאלה משוואה ועוד משוואה החתול ללא השם נעצר על רגלי אני קמה ומכינה לו פינה קטנה קופסה עם חול מהגינה ושמיכה ממפית ישנה. אני חוזרת על המחשבות על אותו הרגע שגרם לי לשנוא את כולם ואותי אני מפעילה תוכנית במחשב , תוכנית בדיחות וחוזרת להעסקת המוח מידי פעם גיחוך או אנחה ,השעה חמש בבוקר ואני יוצאת לעוד טיול קטן עם החתול ללא השם כשהוא מחובק ביידי אותו האיש שרדף אותי תמיד עקב אחריי הדמעות חנקו אותי לא מבינה למה יצאתי באמצע הלילה , פעמים אני רצה מהר החתול בורח מיידי ואני מלאת עצב אני מציצה לאחור ואני רואה את החתול הקטן נושך את האנס המבוקש אני לא יודעת מה לעשות אני רצה לאחר כמה שניות אני רואה את החתול הקטן כאן יש עליו סימני דם ושריטות ביינוניות חזר ליידי רצנו מהר השעה כבר 6 וחצי אבא קם לעבודה אני מחביאה את החתול איתי במיטה בזמן שאני מנקה את הדם עם מגבון אני שומעת את טריקת הדלת וקמה שוב הפחד לעולם לא יעבור לי .. לפחות אני לא לבד.