הליכלוך חלק 4

החזקתי אותו בידי. הוא היה כה רזה שהוא היה קל, כמו מקל.
רצתי איתו עד לבית ספר. בדרך החלקתי בכמה שלוליות.
בפתח בית הספר עמד השרת. הוא בהה בי ואז שאל.
"מה עשית?"
"זה לא אני!" צעקתי ונפלתי על בירכי
"זה בסדר, אני יקנה מטאטא חדש"
"איך קראת לו???????" צעקתי
"אממ.. מטאטא" ענה "אני פשוט ילך לחנות ממול לקנות חדש"
"הוא לא ניתן להחלפה!" טמנתי את ראשי בתוך ידי.
"אוקיי.." ענה "אם הוא כל כך חשוב לך אז אני פשוט אדביק אותו. תני לי לבדוק אם יש סלוטייפ"
לא הבנתי כלום. להדביק? סלוטייפ?
אבל הוא כבר הלך ממני. הוא הפיל משהו. הרמתי אותו. זה היה תג, עם השם שלו. זה היה משה. כמו אבא שלי, שברח על מטאטא.
"חכה!" צעקתי. רצתי אליו, והחלקתי על עוד כמה שלוליות. לא השגתי אותו. הוא כבר הלך.

אחרי הלימודים השרת ניגש אלי וישב איתי.
"גם החלום שלי היה תמיד להיות שרת בבית ספר מלוכלך. גם אני תמיד ניקשרתי למטאטים שעבדתי איתם. קחי אותו, הוא שלך" הוא אמר.
"תודה. אבל תפסיק לקרוא לו מטאטא" אמרתי לו
"ואוו ממש ניקשרת אליו, כל כך שאת מתייחסת אליו כאל בן אדם. את מזכירה לי מישהו בגילך. איך קוראים לך?"
"לא אומרת לך!" אמרתי בליגלוג
"אוקיי אבל למה ללגלג?" אמר
"סליחה." אמרתי, אבל לא התכוונתי לזה.
"אני מכיר את העיניים האלה" אמר והביט בעיני "אלה העיניים של.. הבת שלי"
"משה דירטי?" שאלתי ונבהלתי "אבא..?"
"כן" אמר "אני משה דירטי, אבא שלך."