חצאים- פרק 42

כשהגעתי למסעדה שבה עובדת נועה ביום ראשון אחר הצהריים הרגשתי הרבה יותר טוב. הלכתי לבית הספר כי בבוקר כמעט ולא היה לי חום, וכבר הרגשתי כמה אני רוצה לחזור לשגרה. הפסדתי כולה יום לימודים אחד, לא ממש הרגשתי בחיסרון היום הזה. יובל כל הזמן בדק מה שלומי ואיך אני, גם ברק המקסים בדק מה שלומי ודיבר איתי. הוא עזר לי להשלים את החומר שהפסדתי בשיעורים בכיתה.
" היי " אמרתי לאחראית, " נועה פה? ".
" כן מאחורה " היא אמרה בחיוך, " חכי על הדלפק אני אקרא לה ".
" תודה רבה " אמרתי לה וניגשתי לדלפק. תוך כמה דקות הגיעה נוע'לה. היא קפצה עליי בחיבוק גדול, כל כך התגעגעתי אליה. היא התחילה להמטיר עלייי מיליון שאלות של איך אני מרגישה ואיך היה ומה קרה עם יובל. סיפרתי לה הכל, גם את זה ששכחתי שעבר כבר חודש מאז שנהינו ביחד. הראיתי לה את התכשיט של יובל, היא התמוגגה ממנו. הבטחתי לה שיום יבוא וגם אני אקנה לה משהו כזה.
" הסתדרת בבית? " שאלתי אותה.
" בטח, לא היה שום בעיות, רק התגעגעתי " היא נאנחה.
" ואיך המצב רוח? " שאלתי אותה.
" מסובך להגיד.. " היא אמרה, " עוברים עליי דברים ". עכשיו נועה מכירה בזה שמשהו עובר עליה, כנראה שהימים האלה שינו אצלה משהו.
" מתי את מסיימת לעבוד? " שאלתי.
" עוד מעט.. ".
" את רוצה שנלך אחר כך ונדבר? " שאלתי אותה במבט אוהב.
" כן.. " היא נאנחה, " אבל זה בסדר " היא יצאה במהירות מהעצבות. אני הרגשתי שיש בזה סוג של העמדת פנים, " הכל בסדר ".
" את צריכה עזרה? ".
" לא זה בסדר " היא אמרה בצחוק, " תמשיכי לנוח אני גם לא רוצה שתתאמצי אחרי השפעת. אני אבוא עוד בערך שעה, לבנתיים קחי לך ספר מהספרייה תקראי או משהו. רוצה משהו? ".
" רק כוס מים " אמרתי בחיוך.
" מיד מגיע " היא צחקה והגישה לי כוס מים עם קצת קרח. אני הלכתי והתיישבתי במושב לשולחן לזוג והשקפתי על המסעדה. ראיתי כמה חברים של ברק יושבים שם באיזה שולחן, זיהיתי אותם אבל לא בשמות, פשוט ידעתי שהם שם. לדעתי הם איתי בשכבה, אבל אני לא ממש מכירה את השכבה שלי.
כשנועלה סוף סוף סיימה לעבוד היא חייכה אליי והתקדמה אליי. התחלנו ללכת לכיוון הדלת וראיתי שהיא מסתכלת לכיוון הילדים האלה במבט מוזר. קרה משהו שאני לא יודעת עליו?
הלכנו והתיישבנו בפארק אחד לצד הדרך. קנינו שתייה קרה וישבנו ודיברנו קצת על החיים וגם על מה שעובר עליה. חיכיתי כבר לחזור הביתה ולראות את כולם אבל השיחה עם נועה הייתה חשובה לי יותר מכל דבר אחר.
" תגידי.. " אמרתי, " את מכירה את הילדים שהסתכלת עליהם? ".
" ילדים? " היא אמרה.
" הילדים שהעפת להם מבט לפני שיצאנו מהמסעדה ".
" הם איתך בשכבה לא? " היא אמרה ממשיכה למשוך זמן.
" אני לא יודעת, אולי.. מי הם? ".
" הם אה.. חברה מי"א אצלך בבית הספר ".
" ואיך את יודעת את זה? ".
" אני פשוט יודעת.. " היא אמרה ולא הסתכלה עליי.
" נועה מה קרה? " שאלתי אותה בישירות.
" עזבי נו.. אני.. אני לא רוצה שזה יפריע לקשר שלך עם.. יובל ".
" אל תדברי שטויות " אמרתי לה והסתובבתי אליה, " מה קרה?! ".
" אחד שם הוא.. נגע בי " היא אמרה לא בטוחה במילים שלה.
" מישהו הטריד אותך? " שאלתי כמעט על סף בכי.
" עלמה זה שטויות אני עברתי את זה.. זה היה ונגמר.. ".
" מי זה? " שאלתי כל כך כועסת.
" אחד הילדים שם.. קוראים לו איתי ".
" בואי איתי " אמרתי לה ולקחתי את ידה.
" עלמה אל תעשי סיפור בבקשה.. זה יכול לפגוע בהכל ואת כל כך מאושרת ".
" נועלה שום דבר בעולם לא שווה את זה שאת תוטרדי ואני אשמור על הקשר עם חבר שלי! את הכי חשובה לי שיש! יותר מכל אחד! אני לא מוכנה שאף אחד יגע בך או יעשה לך דבר רע! אני פשוט לא מוכנה! אני לא אשתוק על זה ולא אכפת לי אם אני אפסיד את הכל.. זה פשוט לא בסדר מה שקרה, ואני מצטערת שלא הייתי שם בשבילך ".
" לא היית שם בשבילי?! אני בעצמי לא דיברתי על זה.. קשה לדבר אחרי שזה קורה, אתה נשאר בשוק מסוים. אל תאשימי את עצמך ובטח שלא את יובל.. אין לו קשר לזה ".
" איך את יודעת? ".
" כי יובל טוב מידי בשביל זה.. הוא לעולם לא יעשה את זה ".
" נועלה למה שמישהו יעשה לך את זה? סתם מיצרים? איך בכלל הגיעו אלייך? איך זה קרה? ".
" איזה יום אחד האיתי הזה נשאר עד מאוחר במסעדה.. האחראית רגע יצאה ואני הייתי שם לבד כי לקחתי משמרת יותר ארוכה כי לא היה לי מה לעשות בבית. הוא פשוט בא למטבח והתחיל ל.. זה ".
" הוא עשה לך עוד משהו חוץ מלהטריד? ".
" לא נאנסתי אם זה מה שאת שואלת.. ".
" לפחות זה " הוקל לי, " עכשיו בואי, ניסע ליובל ".
" אל תעשי דרמה עלמה.. בבקשה.. " היא אמרה על סף בכי, " זה לא שווה את זה ".
" נועל'ה סעי הביתה ואני אדבר עם יובל.. את כנראה לא רוצה לראות את זה.. אני לא אהיה רעה מידי, ואני אבדוק מה באמת קרה ואדבר גם עם המניאק הזה, אני לא אתן שיעשו לך משהו " אמרתי וחיבקתי אותה בחיבוק גדול. כשחשבתי על יובל בזמן החיבוק שלה לא האמנתי שהוא יתן לזה יד. רציתי לדעת מי זה איתי, מה הרקע שלו, לא התכוונתי לצאת ולהתנפל עליו. אני לא יודעת אם אני אספר ליובל, אני פשוט לא יודעת כלום. אני רק יודעת דבר אחד- אחותי הוטרדה ע"י ילד שיש לי איכשהו היכולת להגיע אליו, ואני לא אשתוק על זה.