Stuck In The Moment פרק 24

~~~למחרת~~~
"אמבר. קומי.” הארי ניער אותי
"לך מפה..” מלמלתי
"ישלך תור לרופא" הוא אמר ואני הזדקפתי קצת מהמיטה, נשענת על מרפקיי.
"איפה ג'מה?” שאלתי כדי להיות בטוחה
"היא כבר יצאה. את באה איתי"
"לא רוצה" מלמלתי וחזרתי לישון
"נו אמבר קומי כבר!” הארי התעצבן עלי
"לא רוצה!! לך מפה!!” צעקתי עליו וכיסיתי את ראשי עם הכרית שלי
"אבל את לא יכולה לפספס את התור הזה!!” הוא צעק עלי בחזרה
"למה?כי אתה הרופא?” לגלגתי
"ברור שלא. אני אח" הוא חייך אלי בגאווה
"אני לא נוסעת איתך לשומקום" קבעתי
"נראלך שאני אח?! אני עובד כמציל" (הוא רציני עבד כמציל חחחחחחחחחחחח)
"כמה בנות הטבעת כדי שתוכל להנשים אותן?” גיחכתי ברשעות
"מה!? אני.. סעמק. אינלך תור רק רציתי לקחת אתך למקום מיוחד אוקי?!” הוא צעק עלי
"המיטה שלך זה לא מקום כזה מיוחד, אני דיי בטוחה שהרבה בנות כבר ביקרו שם" אמרתי לו בזלזול
"את עדיין לא היית שם" הוא קרץ לי
"ואני גם בחיים לא אהיה" חייכתי אליו חיוך ענקי
"נחכה ונראה"
"אינלך למה לחכות, כי זה לא יקרה" אמרתי וצמרמורת עברה בי כשנזכרתי בחלום שלי
"רואים כמה את משתוקקת לזה"
"היית מת. מי צריך אותך בכלל? ישלי את מייקל.” גיחכתי ברגע שהזכרתי את מייקל הארי נהפך לעצבני והחיוך הענקי שהיה מרוח לו על כל הפנים נמחק מיד.
"א.. אתם עשיתם את זה כבר?” הוא גמגם
"נ.. נחש" חיקיתי אותו ונכנסתי לשירותים
צחצחתי שיניים ושטפתי את הפנים שלי. יצאתי מהשירותים ונכנסתי לחדר שלי, והבחנתי שהארי עדיין שם, יושב המום, בוהה בקיר. לא רוצה לדעת מה עובר במוחו.
"אתם באמת-”
"אתה לא צריך לדעת כלום עלי ועל מייקל" אמרתי לו מנסה להסתיר את החיוך שלי שהתגנב לפניי.
"אבל-”
"אתה וכל שאר הזונות שלך לא עניינו אותי, אז אל תדחף את האף שלך לעניינים שלי! וצא לי מהחדר אני רוצה להתלבש.” אמרתי לו והוא התעלם ממה שאמרתי
"הן לא הזונות שלי!!” הוא צעק בכעס
"תצעק יותר חזק כדי שג'מה תשמע את זה, וגם אמא שלך. וגם דילן וגם אבא שלי.” לחשתי לו בחיוך מרושע
"מפגרת" הוא קרא כשהוא יצא מהחדר שלי
"אידיוט!!” צעקתי אחריו והוא טרק את הדלת
צחקתי לעצמי כשהוא יצא. איך אני אוהבת לעצבן אותו..
התלבשתי http://www.polyvore.com/cgi/set?id=91881261 וירדתי למטה.
התיישבתי ליד שולחן האוכל והתעסקתי עם האייפון שלי, מסמסת לאבא.
"איפה אתה?”
"אני עם מרטין.”
"מרטין?? מרטין ג'וניור??”
"כן. ולמה בלילה שמעתי אותך צורחת?” הוא סימס לי, לא מודע לכמה שזה לא נשמע טוב.
התחלתי לצחוק, מזל שזה היה אסמס. אם זה הוא היה אומר לי את זה בפנים הוא בטח היה מבקש הסבר, למה זה כלכך מצחיק.
"מה מצחיק?” הארי התיישב לידי וחטף לי את האייפון מהידיים
"תחזיר לי את זה!!” צווחתי. הוא יכול להיכנס לשיחה שלי ושל מייקל, או לשיחה שלי של קת'רין!!
"מממ.. הא! מצחיק. לכתוב לו 'הארי דפק אותי'?” הוא חייך חיוך מעצבן
"לא. תכתוב 'מייקל דפק אותי'” החזרתי לו וחטפתי את האייפון שלי בחזרה
"זה לא מצחיק"
"זה קורע" החזרתי לו כמו ילדה בת 7
"תפסיקי להיות כזו מטומטמת"
"בתנאי שאתה תפסיק להיות כזה אידיוט" הרמתי את התיק שלי ויצאתי החוצה
~~~בסטודיו~~~
"אז. דיברת עם מרטין?” סטייסי שאלה אותי
"כן. למעשה אבא שלי עכשיו בפגישה איתו. אני מזה מקווה שהוא יחתום איתו על החוזה הזה כבר!!” צחקתי
"רצינו לומר לך שלמקרה וזה לא יסתדר את תוכלי לעזור לנו עם הסטודיו פה.. את יודעת… ללמד" מיילי חייכה אלי
"מגניב" חייכתי
"את בסטודיו? אני בדרך הביתה. לאסוף אותך משם?” קיבלתי אסמס מאבא
"כן. איך הלך??”
"נדבר על זה בבית"
"אבא!!” סימסתי לו בחזרה והוא לא ענה לי
"אני בחוץ" קיבלתי עוד אסמס ממנו
"ביי בנות.. אני כבר אדבר איתכן" נופפתי להן ונכנסתי למכונית של אבא
"נו??” שאלתי את אבא מהר
"נדבר על כשנגיע הביתה" הוא אמר בלי להביט בי
"נוווווו אבל אני רוצה כבר לדעת!!” לחצתי עליו עוד קצת והוא נשבר. אני כבר מכירה אותו
"אמבר. בבית.” הוא המשיך להתעקש
"נו אבא!!” המשכתי
"טוב!!” הוא וויתר. נו ברור. איך ידעתי?! ;)
"אז…? על מה דיברתם?? חתמתם על חוזה???” לא יכולתי להתאפק
"חתמנו על חוזה, והצלחת לשכנע אותי.. -אולי- אנחנו נעזוב את אנגליה ונטוס לארצות הברית" אבא סיפר לי מהר ואני התחלתי לצווח מהתרגשות
"אבא!! אני כלכך אוהבת אותך!!” צווחתי באושר ומצחתי אותו בחיבוק, וכמעט הוא עשה תאונה.
~~בבית~~~
רקדתי לכיוון החדר שלי ובדיוק באמצע הפירואט הארי תפס אותי.
"למה להרוס? היה לי כלכך נפלא" מלמלתי
"הו, אני ממש מצטער" הוא לגלג עלי
"טוב אתה צריך להצטער.. אבל כבר לא אכפת לי. אני גם ככה לא הולכת לראות אותך יותר״ חייכתי אליו
״מה? מה זאת אומרת??״ הארי הזדקף
״אבא שלי חתם על חוזה עם מרטין ולפי החוזה אני אמורה לעבור לגור בארצות הברית. כמה נפלא!! רחוק ממך!!״ חייכתי אליו והסתובבתי, מפנה אליו את הגב.
החיוך הענקי והמזוייף שהיה מרוח לי על הפנים, החיוך הזה שהוא ראה על הפנים, התחלף באחד עצוב. נכנסתי מהר לחדר שלי ונשכבתי על המיטה שלי.
התיישבתי בחזרה והעברתי את אצבעותי על הגיטרה…
ופתאום מצאתי את זה עצמי כותבת עוד שיר… https://www.youtube.com/watch?v=pUPRPeAHatI
"Im alright.."
ועוד אחד! https://www.youtube.com/watch?v=d3iPM3GjCdk
"You make me crazier…"
לא יודעת מה עבר עלי באותו רגע אבל כתבתי כמה שירים, שביטאו את כל מה שהרגשתי באותו הרגע
"Tell me what to do, about you…"
החלטתי לעצור שנייה, ולחזור שנייה אל השיר הראשון שכתבתי.., שרתי אותו מחדש, ועצמתי עיניים.
"Those green eyes
And that contagious smile
And those lips, and the way they verbalize
New York City, what a beauty to our eyes
Then you held my hand the first time
You looked at me and smiled”
נזכרתי בכל פרט בגוף שלו.. העיניים הירוקות האלו, התלתלים הרכים האלו, השפתיים הרכות שלו… הו גאד…
ואז נזכרתי בטיול שלנו לניו יורק, זה היה טיול של כל המשפחה, ואני וג׳מה היינו באותו החדר, ודילן והארי היו בחדר אחר.. אני זוכרת את אמצע הלילה שהם התגנבו לחדר שלנו, ומרחו עלינו משחת שיניים ואני וג׳מה החזרנו להם, כשבלילה הבא ציירנו עליהם ושפכנו עליהם נצנצים שלא יורדים.. ככה הם הסתובבו ברחובות ניו יורק, לא מודעים לאיך שהם נראים, מתחילים עם בנות…
התחלתי לצחוק כשנזכרתי בזה וחייכתי לעצמי. המשכתי לשיר וניסיתי לשכנע את עצמי שאני באמת בסדר. שאני שלמה עם זה שאני עוזבת. המחשבות שלי נדדו הרחק, למקומות שהם לא אמורים להיות בהם, אז עצמתי עיניים ושרתי בקול רם יותר, מקווה שאפחד לא ישמע אותי…
"Ill keep my eyes wide open,
Ill keep my arms wide open…"
שמעתי קול אחר שקטע אותי. הפסקתי לשיר והלכתי לכיוון הקול שהוביל אותי לחדר של הארי.
"Dont let me, dont let me, dont let me go… Cause im tired of feeling alone…"
https://www.youtube.com/watch?v=ZQQUabrjQtQ
הצצתי לחדר שלו, וראיתי אותו מנגן על אורגן קטן כזה שתמיד היה מונח, מקופל, בפינה של החדר. שכחתי שהדבר הזה קיים… הוא ישב על כיסא, עם הגב אלי,
ממשיך לשיר. הוא סיים לשיר ומיהרתי לחדר שלי. לפני שהוא יגלה שהאזנתי לו.
גאד. זה אמיתי?! אני כתבתי עליו כמה שירים והוא כותב עלי??? זה… מוזר.
על מי אנחנו עובדים? אנחנו מתאימים! זה.. למה להכחיש?? ואני הולכת לומר לו את זה עכשיו!! הייתי החלטית וצעדתי לכיוון החדר שלו
״הבנת לו? יש מישהי מיוחדת שכתבתי לה את זה.. ואני מפחד לשיר לה את זה והיא תעזוב עוד מעט ו-״
״מה הבעיה? זו אליס!! אחי! הייתם ביחד!! היא מכירה אותך!!״ ה-׳לו׳ הזה קטע אותו
נו ברור. זו היא. הרי אינמצב שהוא כתב עלי שיר.. הוא לא באמת אוהב אותי.. הוא סתם נדלק ממני כי אני לא מסכימה לשכב איתו. הייתי כלכך מטומטמת. חזרתי לחדר שלי והוצאתי שוב את הגיטרה..