החבר של הבן דוד שלי פרק 53 חלק ב'

~מנקודת המבט של הארי~

הטלפון של מאי צלצל אך לא רציתי להעיר אותה, היא נראתה כמו מלאך כאשר ישנה
שלא תבינו אותי לא נכון, כאשר מאי ישנה היא ניראת כלאך
אך כאשר היא ערה היא ניראת כאלה
או לפחות כך אני רואה אותה. הרמתי את האייפון שלה, השם 'ג'ון' הופיע על המסך ותמונה של גבר שנראה לשנות השלושים לחיו הופיע על המסך, הוא נראה חסון ושירים לא היו חסרים לו, שיערו השחור כליל, עיניו הכחולות כמו קרח הסתכלו לעבר המצלמה ברכות אך ערנות חדה כמו להב החרב שחושלה שנים רבות בזהירות ודיקנות ייתרה בכך.
גבותיי התעקלו ומצחי התקמט, -מיהו הבחור שמתקשר לאהובתי בשבע בבוקר?!
קפצתי מעט כשהרגשתי יד מלטפת את פני ואז מחליקה מבין אצבעותיי את הטלפון הניד.
מבטי נורה מיד למאי ששכבה לידי והצמידה את הטלפון לאוזנה, עפעפיה מנסים שלא להיסגר מהעייפות שעטפה אותה. "הלו?" היא אמרה בשקט, קולה נשמע כלחישה אילמת.
"הו, שלום ג'ון." היא אמרה וחיוך נפרס על פניה היפות, "כן…אבל..-" היא אמרה אך קולה נקטע.
"ג'ון, אני לא רוצה!" היא יללה, -מה היא לא רוצה?! -על מה היא מדברת?!
ועוד שאלות כגון אלו התרוצצו בראשי, החיוך נזל מפניה כאילו הוציאו פקק מאמבטיה מאלה במים חמים ונעימים.
"ט-טוב…אני אהיה מוכנה." היא גמגמה, עצב ותסכול נשמע בקולה.
"מה קרה?" שאלתי, מלטף את פניה היפות, שפתייה נפתחו בשביל להגיד דבר מה, אך קול אינו בקע מגרונה.
היא נאנחה, יבבה ברחה משפתייה והיא הביטה בעיניי, נשברתי למראה עיניה הירוקות שהדשא הירוק שבעולם וכל יער חיי ביותר שנראה מגובה אינו דמה לצבע עיניה המהפנט.
"מה קרה מאי?" שאלתי, נשען על מרפקי ומביט בה בדאגה.
"הקדימו…הקדימו את החזרה שלי ללונדון." היא אמרה בשקט, "אני צריכה להתחיל לארוז." היא מלמלה, קמה מן המיטה ומחליפה במהירות את בגדיה.
מסדרת את שיערה לקוקו גבוהה ומתוח, היא התאפרה מעט והתאימה את התכשיטים שלה.
ראיתי אותה משחקת עם אחת הבעות שלה, התקרבתי אליה, מבולבל מהדבר שלפני כעשר דקות נאמר באוזני.
"מה זאת אומרת?" שאלתי, לוקח את ידיה ומבחין בכך שהטבעת שאיתה התעסקה זאת אותה הטבעת שנתתי לה ביום חצי השנה שלנו.
"הארי, אני חוזרת היום ללונדון." היא לחשה בעצב, "זה היה הסוכן שלי. הוא אמר שהקדימו את החזרה שלי ללונדון." הוסיפה לאחר מכן.
"לא.." מלמלתי, מתנגד לדמעות שרצו לפרוץ החוצה.
"אני מצטערת." היא אמרה, קולה שנבר, עטפתי את גופה הצנום והחם בין זרועותיי השריריות.
הדלת נפתחה בטריקה רועמת, "מה קרה?" שאלו ביחד שירז וליאם בעמדו על מפתן דלת החדר, "אני עוזבת…" אמרה מאי.