להתאהב באויב- פרק 4

אנה הביטה בפיטר.
גופו השרירי והחטוב הפנט אותה, כל כך רצתה לגעת בו, להרגיש אותו.
עיניו הביטו בה. הוא הרגיש כלפיה משהו, הוא ידע זאת. אך ניסה להכחיש ולהדחיק תחושה זו.
הרי הוא מאורס לאהובתו,אליזבת׳. כל כך רצה לנשק את אנה, לגעת בשפתיה הרכות.
הוא ידע שזה בלתי אפשרי.
——-
-כעבור שבועיים-
אנה קמה ממיטתה. השעה הייתה 6 בבוקר, החיילים העירו אותן מוקדם היום.
״קדימה בנות, לקום!״ שמעה את קול האהוב, קולו של פיטר.
היא סירקה את שיערה הארוך והשאירה אותו פזור על גבה.
״היי אנה, את חגיגית היום״ חייכה אליה ג׳ולי. בשבועיים שחלפו, ג׳ולי ואנה התקרבו ונהפכו לחברות טובות, כל לילה, ממש לפני שנעצמו עיניהן, היו מחייכות אחת לשניה ומברכות ברכת לילה טוב .
״תודה ג׳ולי, גם את נראית היום טוב,כמו תמיד״ חייכה אליה אנה,והשתים יצאו מהבקתה המוכרת.
״שלום אנה״ חייך אליה פיטר. ״היי״ מלמלה וחייכה אליו חיוך קטן.
בין אנה לפיטר לא השתנה דבר, היחסים בניהם היו קרירים.
״למה היום הערתם אותנו מוקדם?״ שאלה והביטה בו. ״איני יודע, זאת פקודה מהמפקד״ מלמל.
״לחדר אוכל?״ חייך אליה, ואנה הנהנה.
״איך עבר עלייך הלילה?״ שאל אותה, בעודם נכנסים לחדר האוכל. ״כרגיל, היתושים לא הפסיקו לעקוץ, והגשם לא חדל לרדת ולהפריע לשינת הבנות. מתי כבר יפסק הגשם המקולל הזה לרדת?״
מלמלה. ״אני מקווה שהגשם ייפסק בימים הקרובים״ חייך אליה.
אנה הנהנה והלכה להעמיס אוכל על צלחתה, בעוד פיטר תופס להם מקומות ישיבה.
כשחזרה, אכלה את ארוחתה בשקט , בעוד פיטר מביט בה.
כשסיימה לאכול והשנים היו בדרכם לעבר הבקתה, התעניינה ושאלה ״אינך אוכל בבוקר?״ פיטר חייך אליה. ״אני אוכל, רק מוקדם בבוקר, לא כמוך, אוכלת בדרך כלל בשמונה וחצי, והיום בשש״ צחק.
לפתע שם לב שבפעם הראשונה מאז שהגיעה למחנה המעצר, שיערה פזור.
כל כך רצה לגעת בשיירה הרך,לחוש אותו. ״וואו , השיער שלך יפיפה ״ חייך אליה.
״הוא נורמלי, פשוט,רגיל,סטנדרטי״ מלמלה.
״לדעתי הוא מיוחד״ צחק. ״דעתך לא מעניינת אף אחד״ מלמלה.
״טוב…אז בואי נעבור נושא. היום הייתי אמור להיות בחופש,אך זימנו אותי ברגע האחרון. כך שארוסתי, אליזבת׳, צריכה לבוא לבקר אותי. תהיי נחמדה״ הביט בעיניה. ״אני תמיד נחמדה״ מלמלה.
״כן.. נכון״ חייך אליה. ״מתי היא אמורה להגיע?״ שאלה. ״בדיוק… עכשיו״ חייך.
אנה הביטה באישה בעלת שיער בלונדיני זוהר, עיניה כחולות, וגופה חטוב ורזה מתקרבת אליהם.
היא הייתה יפיפה, ואנה הרגישה מאוימת, למרות שלא היה בינה לבין פיטר דבר.
פיטר הביט באנה, שהביטה באליזבת׳ במבט שנאה. ״אהובי״ חייכה אליזבת׳ ונשקה לשפתיו של פיטר.
״את בטח אנה המדוברת״ צחקקה אליזבת׳, צחוקה היה רע ומגעיל.
״כן.. ואת בטח אליזבת׳״ חייכה אליה אנה חיוך מאולץ.
״שמעתי שאת לא כל כך נחמדה, כנראה פיטר סיפר דברים לא נכונים״ חייכה ברוע.
אנה הביטה בפילטר שהביט באליזבת׳ במבט מופתע. ״אמרת שאני לא נחמדה״ שאלה אנה, דמעות מילו את עיניה החומות. ״אנה..״ אמר פיטר. ״אני.. אני חושבת שאני אשאיר אתכם לבד..״ מלמלה אנה, ודמעות זולגות כל לחיה. ״אנה את יודעת שאסור לי להשאיר אותך לבד!״ צעק לעברה פיטר.
אנה הפגועה המשיכה ללכת לעבר הבקתה, הדמעות זולגות על לחיה. בחיים לא נפגעה כך מגבר.
היא נכנסה לבקתה והתיישבה על מיטתה, עיניה דומעות.
לאחר דקות אחדות, שמעה קול התנשפות, ואת קולות של פיטר. ״אנה.. אני לא אמרתי דבר כזה.. באמת שלא״ התיישב לצידה.
הוא הביט בעיניה החומות, שהפכו אדומות מהבכי.
״סליחה״ מלמל. הם היו לבד בבקתה.
ידו ליטפה את לחיה, וראשו התקרב לראשה.
לאחר שניות אחדות, שפתיו היו על שפתיה. אנה הייתה בעננים.
אנה כרכה את ידיה סביב צווארו. לאחר דקות אחדות, התנתקו, שניהם מתנשפים.
״רציתי לעשות את זה כל כך הרבה זמן״ חייך אליה. אנה התרחקה ממנו. ״זה לא בסדר, אתה מאורס לאליזבת׳״ מלמלה. ״אני לא מרגיש כלום לאליזבת׳״ חייך אליה. ״אני אפרד ממנה.. אני לא יודע מתי.. אבל אני אעשה את זה״ חייך אליה. והצמיד שוב את שפתיו לשפתיה.
אנה התנתקה ממנו. ״זה עדיין לא בסדר, מה יקרה אם מישהו יגלה? מה יקרה לך?״ שאלה, ועיניה עצובות. ״אף אחד לא יגלה, אני מבטיח״ חייך והצמיד שוב את שפתיו אל שפתיה״ אנה חייכה תוך כדי הנשיקה, ופעם ראשונה אחרי הרבה זמן, הרגישה מאושרת.