לרקוד – פרק 6 (1D)

נכנסתי אל הדירה הקטנה שלי ושל אור שבטח עכשיו ישנה עמוקות , לחצתי על המתג הלבן שעל הקיר המפעיל את האור בסלון הקטן ונכנסתי פנימה סוגרת ונועלת אחרי את הדלת הראשית של מה שאנחנו קוראות לו ׳בית׳ .
הדירה שקטה להחריד שום צליל לא נשמע ממנה חוץ מרעש שקט של טלוויזיה דולקת , התקדמתי בצעדים שקטים לכיוון חדרה של אור הסמוך לשלי כרגיל כמו תמיד היא ישנה עם דלת פתוחה לרווחה , נכנסתי פנימה לחדרה הנקי , היא שכבה על המיטה-וחצי שלה ישנה עמוקות ששמכת פוך גדולה לבנה כיסתה אותה עד שכמה , הטלוויזיה שטוחת-המסך שהוריה קנו לה בחג המולד האחרון תלויה על הקיר ודלוקה על ערוץ סרטים מצוירים וישנים שהייתי רואה בילדותי .
כיביתי את הטלוויזיה ובדקתי שכול חלונות חדרה סגורים , השארתי רק חלון אחד מתוך השלושה שבחדרה פתוח לסדק צר כדי שאוויר צח יכנס פנימה .
יצאתי מחדרה בשקט סוגרת אחרי את דלת העץ של חדרה .
פתחתי את דלת חדרי הסמוכה לחדר של אור שישנה כרגע , החדר מבולגן כהרגלו, אין לי כוח לסדר אותו עם כול מה שקורה מסביב .
התיישבתי על המיטה פורמת את השרוכים הלבנים של נעל הספורט שענודה על רגליי , עוברת להוריד את הנעל מהרגל השנייה שלי .
הסרתי את בגדי העבודה השחורים והמסריחים שלגופי , נשארת אך ורק בתחתון וחזייה שחורים חלקים , זה כמעט סדר יום, ישר שאני חוזרת לבית מהעבודה הדבר הראשון שאני עושה זה להיכנס אל המקלחת .
הוצאתי מהארון בעל שתי הדלתות מעץ בהיר פיג׳מה קצרה ונעימה בצבע ורוד חלש ועליה מצויירת פרה חמודה .
לקחתי הלבשה תחתונה ממגירה בארון ויצאתי מחדרי , חוצה את המסדרון הקטן ונכנסת אל חדר-הרחצה שאני חולקת עם אור הממוקם מול חדרי-השינה .
סגרתי את דלת חדר-הרחצה מאוחרי , מפשיטה את בגדיי התחתונים ונכנסת למקלחת .
הדלקתי את הברז ומים חמימים יצאו מהשפורפרת הכסופה מנקות מעלי את כול היום הארוך והקשה הזה .
רק כאן במקלחת אני נותנת לעצמי להישבר בשקט , לדמעות לזלוג על לחיי וללבי להתפרק לחתיכות .
מבחוץ אני מראה שהכול בסדר , שהכול מעולה בחיי , שאני נשארתי אותה אחת מפונקת וחסרת חשיבות .
אבל השנה האחרונה שינתה אותי , נכנסתי ללחצים ופאניקות שלא ידעתי שהרגשות האלה קיימים אצלי , התחלתי להתפרק נפשית מעומס יתר , בלימודים , ובאימונים לקראת מופע החורף שיקבע את העתיד שלי , המון אנשים חשובים יגיעו למופע הסיום של השנה האחרונה שלי בתיכון לאומניות , אם מישהו יראה ויאהב את הריקוד שלי , יכול להיות שאני יתקבל ללהקת מחול , אני לא רוצה ללכת לקולג׳ כמו שאימי לוחצת עלי לעשות , אני רוצה להתקבל ללהקת מחול ולצאת לסיבוב הופעות בעולם .
אני אוהבת ריקוד כול כך , כול תא שריר ועצב בגופי אוהב את זה , אני אוהבת לאהוב את מה שאני עושה .
אין לי מילים בהם אוכל לתאר את אהבתי העזה והבלתי נשלטת לריקוד ומחול.
אני רוקדת מאז שאני זוכרת את עצמי .
המים החמימים אשר היוצאים מהשפורפרת מרטיבים את גופי , מתערבבים יחד עם הדמעות והמחשבות שבמוחי .
׳אנדרו פרש׳ נזכרתי וזה הכה בי כמו ברק ביום בהיר , כמו השקט שלפני הסערה , כמעט שחכתי שאנדרו פרש מהריקוד בגלל קרסולו השבור .
׳מה אני אמורה לעשות עכשיו?׳ השאלה רצה במוחי אינספור פעמים . לא היה לי מענה עליה.
המים המשיכו לזרום מעל ראשי שוטפים את שאריות הסבון משערי ומגופי הרזה .
כיביתי את המים החמימים שזרמו , לחץ מוזר שלא ידעתי לתאר אותו הכה בחזי כמו פטיש , ניגבתי את גופי במגבת גדולה ולבנה ולבשתי את התחתון והחזיה שהבאתי איתי בצבע לבן וחלק .
לבשתי את הפיג׳מה הקצרה למרות הקור החזק שהשתלט בבית ובניו יורק עצמה הלילה .
יצאתי מחדר-הרחצה נותנת לאדי החום הבודדים לברוח החוצה מחדר-הרחצה ולהתפזר בדירה הקטנה שלי ושל אור .
כיביתי את האור שבחדר-הרחצה סוגרת אחרי את הדלת וחוצה את המסדרון הקטן לחדרי השוכן ממולו .
סגרתי את דלת העץ של חדרי אחרי שנכנסתי , לוחצת על המתג הלבן ומכבה את האור הלבן והרך שמופץ מהנורה הקטנה שבתקרה , נכנסתי למיטתי מתכרבלת מתחת לפוך הגדול העבה והלבן , נותנת למחשבות לרגשות לזיכרונות ולחשוך לסגור עלי , לפחות עד שאני ישקע לשינה עמוקה .

*

יצאנו מהמרגש הגדול והאפור , דוחף את הכסף שהרווחנו לתוך כיס המכנסיים השחורים שלי , ״אני לא מאמין שהרווחתי עכשיו 1,500 דולר״ אמר נייל מאושר כשהוא סופר את הכסף שקיבל ודוחף אותו לתוך כיס מכנסו , זה הסכום הכי גבוה שהצלחנו לזכות בכדור-סל בדרך כלל משחקים על פחות גג עד 700-800 דולר לפחות וגם זה בלחץ .
״היי קלטו את הרכב הזה״ אמר הארי מצביע בראשו על רכב בא.אמ.וו שחורה קצת ישנה אבל בהחלט שווה, ״שננסה?״ שאל עם חיוך , אני ונייל הבטנו אחד בשני בחיוכים , יש לרכב הזה אזעקה אם ננסה לפרוץ אותה היא תצפצף , ״הארי אתה חושב שאתה מוכן לרכב הראשון שלך?״ שאל אותו נייל עם חיוך משועשע והבנתי את הכוונות שלו , הוא רוצה למתוח את הארי .
״כן , התאמנתי כבר על כמה רכבים״ אמר הארי בחיוך קל בזמן שנייל הוציאה מהבא.אמ.וו שלו את מוט הברזל הארוך שהקצה שלו מעוגל ככה אנחנו גונבים בדרך כלל רכבים.
״קח ילד גדול״ חייך נייל את החיוך היפה הישר והלבן שלו והגיש להארי את המוט המחליד , מחכה כבר לרגע שהאוטו יצפצף ונצטרך לברוח משם במהירות .
הארי התקרב לרכב בצעדים מהירים ומחושבים , מביט לצדדים ובודק שאף אחד לא עוקב אחריו , אחרינו, הוא דחף את המוט לפתח הקטן שבין הדלת לזגוגית החלון מנסה לפתוח את הידית מבפנים בעזרת המוט המחליד והארוך .
אבל כבר כפי שציפינו האזעקה של הרכב התחילה לצפצף בקול והארי נבהל כול כך ששמט את המוט על רצפת הבטון האפורה והתחיל לרוץ מהפחד , אני ונייל נקרענו מצחוק רצים אחרי הארי. נייל התכופף להרים את המוט וברח גם באותו הכיוון שהאני והארי רצנו .
רצנו הכי מהר שאפשר , ״אני לא מאמין שהרכב הזה היה עם אזעקה״ אמר הארי מבואס מרים אבן מהמדרכה בידו ומתחיל להקפיץ אותה.
אני ונייל פרצנו בצחוק רם , לא יכולנו להסתיר את החיוכים שעלו על פנינו .
״בני-זונות אני לא מאמין שמתחתם אותי!״ אמר הארי נעלב זורק לכיוון הכללי שלי ושל נייל את האבן שתפס ביד .
״הפרצוף שלך שהאזעקה התחילה לפעול הייתה שווה את הכול הארי , הייתה חייב לראות את עצמך״ אמר נייל כשהוא לא מפסיק לצחוק בקול רם וחזק .
הרמתי את האבן שהארי זרק מקודם מכוון בחזרה אליו וזורק בחוזקה לכיוונו .
לחוסר-מזלי האבן פספסה אותו ועפה ישר פוגעת בחלון נמוך של מבנה גדול .
״לעזאזל״ מהרתי לקלל ורצנו לכיוון החלון השבור , ״אני חושב שזה בית ספר״ אמר נייל כשהוא מביט על הבניין ועל החלון השבור שהזגוגית שלו מנופצת על-ידי.
״כן שמעתי על בית הספר הזה , זה בית ספר לאומניות אם אני לא טועה״ אמר הארי כשהוא דוחף את ראשו לכיוון החלון להביט מעבר לשבר שיצרתי .
״תראו את זה״ אמר הארי בהתלהבות וניפץ בעזרת ידו את שאר הזכוכית .
״הארי חתיכת מטומטם !״ נייל אמר עם מבט מיואש מהילד הזה ודפק לו כאפה חזקה לראש הסבוך תלתלים שלו .
הוא השחיל את עצמו דרך החלון השבור, נכנסתי אחריו בלי לחשוב פעמים , ״חבורה של מטומטמים״ שמעתי את נייל אומר לפני שגם הוא נכנס בעקבותינו למה שנראה כמו אולם גדול .
המון כיסאות שורות אחרי שורות של כיסאות ובקצה האולם במה גדולה ושחורה מהצדדים תלוי וילון ענקי ואדום .
״קלוט את זה איזה יוקרה , בחיים לא היה לנו משהו כזה בבית הספר שלנו״ אמר הארי מתלהב ורץ אל עבר הבמה כמו ילד קטן ועולה עליה .
״אני ילד עשיר… , שלומד בבית ספר לעשירים … , ואני כול כך עשיר שאני כבר מסריח מכסף…״ אמר הארי שהוא מנסה לחכות קול שחצני לגלגני של עשירים זקנים .
״יש לך בעיה נפשית הארי , אנחנו חייבים לטפל בזה״ אמרתי לו מצחקק טיפה , הוא צחק בקול רם קולו מהדהד באולם והוא תופס את בטנו מרוב צחוק והולך אחורה עד שפוגע במשהו שנראה כמו תפאורה של עמוד גבס גדול רחב וגבוה , זה נפל בקול ונשבר על הרצפה .
הארי ישר התיישר , ״אופס?״ שאל יותר מאמר , ״אולי כדי שנילך ח׳ברה״ אמר נייל אבל אני והארי כבר עלינו על הבמה והתחלנו להשתטות כשאנחנו שוברים דברים אחד אחרי השני ואחד על השני .
״הדברים האלה זה כלום בשביל חבורת העשירים שלומדת פה , הם ישלמו על הנזק במהירות ובכלל לא ירגישו בכסף״ אמר הארי בביטול לנייל המודאג שעכשיו השתחרר קצת והתחיל לשבור דברים גם מהתפאורה הגדולה שעל הבמה השחורה והרחבה .
לפתע שתי מאבטחים עם מבטים מאמיים ואגרסיבים נכנסנו אל האולם קולטים אותנו ורצים אלינו מיד.
אני והארי ישר התחלנו לרוץ במהירות נייל רץ מאחורינו , שמעתי את נייל צועק אחד המאבטחים תפס אותו , רצתי מהר לכיוונו משחרר אותו מהמאבטחים שישר ננעלים עלי בחוזרה ונייל בורח לכיוון הארי שעצרו מלרוץ .
״תלכו , תברחו״ צעקתי עליהם , הם בהתחלה היססו אבל מהר מאוד הקשיבו לדבריי ורצו אל עבר החלון השבור נמלטים מהר מהבניין המפואר .