הנערה עם השיער הלבן-ניסיון

אנשים תמיד בוהים בי
כשהייתי צעירה יותר
לא הבנתי מדוע
יש כול כך הרבה
יצורים מסביב זאת אומרת,
יש אלפים בכול מקום, אנשי מסדר,
גמדים ועוד כול מיני
אבל היחידה שנראת להם משונה הייתה אני
זאת אומרת נראתי כמו כול בת אנוש
חוץ מהקטע בו השיער שלי היה לבן לגמרי
חוץ מזה הייתי נורמלית לחלוטין
אם כי מישהו הגדיר פעם את
עיניי כשמי גיהנום
זאת אומרת הן היו כחולות כול כך כהות
שזה היה משהו אם כי למרות הכהות שלן
עדיין היה ברור לגמרי שהן כחולות
אבל למרות כול המבטים פעם היו לי חיים כמעט נורמלים
נכון לא היו לי הורים אבל הייתה לי סבתא
והינו די אמידות עד אשר הוא הגיע,
אני זוכרת ששיערו היה לבן כשלי למרות שהוא היה צעיר
עיניו היו בצבעים שונים אחת היתה שחורה לגמרי
והשניה היתה זהובה אני זוכרת שהדבר היחיד
שיכולתי לעשות היה לבהות בעיניו כיצד הן הופכות אט-אט ללבנות לגמרי
שמעתי את סבתי צועקת ברקע שאנ יחייבת לברוח אבל לא יכולתי לעשות כלום
ידעתי שכך אני בעצם טרף קל, וכך באמת היה אני עדיין זוכרת את צחוקו כאשר נפלתי
כמעט מחוסרת הכרה מנסה לעצור את הדם אני זוכרת כמה מצמוצים ואז זה הדבר
האחרון שאני זוכרת מהבית הדבר הבא שאני זוכרת היו קולות הם נשמעו כול כך מרוחקים ולא
ממש הבנתי מה הם אמרו ואז כנראה איבדתי את ההכרה שוב היו לי עוד כמה ימים כאלה שהתעוררתי לרגע ואז חזרתי לאילפון שלי כשלבסוף התעוררתי לגמרי גיליתי שהצילו אותי כמה אנשים
בעיקר משום שהבת של אחד האנשים היתה בגילי ולא הפסיקה להציקק להם לגבי זה שזה ממש
לא מוסרי להשאיר אותי למות ביער, קיצר שיחקה להם על רגשות האשם
ומאז אני נשארתי איתם, הם הפכו להיות המשפחה שלי.