לרקוד – פרק 5 (1D)

סיימתי את המשמרת הארוכה והמפרכת בבית-הקפה השכונתי , השמים החשיכו בהדרגה עד שהפכו כחולים כהים ומיליוני כוכבים מנצנצים וזוהרים כיסו את שמי ניו יורק הגדולה .
יצאתי מהבית-הקפה , אור לקחה מקודם יותר היום את הרכב שלי אז אני ילך ברגל אל הבית , זה רק כמה בלוקים מפה לא מרחק רציני .
הפלאפון שלי התחיל לצלצל בקול שיר של – Conor Maynard – Animal , פתחתי את תיקי השחור מעור מבריק בחיפוש אחרי הפלאפון שלי ותוך כדי ממשיכה ללכת קדימה על המדרכה האפורה .
ידי מפשפשת בתיק הבינוני בחיפוש אחר הפלאפון שלי שעדיין לא נמצא , לפתע הרגשתי מהלומה חזקה , התנגשתי במשהו והתיק השחור נפל מידי במהירות על רצפת המדרכה האפורה וכול הדברים שלי שהיו בתוך התיק התפזרו מסביב.
״לעזאזל״ נאנחתי נותנת לכמה קללות להיפלט מבעד לשפתיי והתכופפתי להרים את דבריי שנפלו , הפלאפון שלי המשיך לצלצל בקול רם , לא טרחתי להרים את מבטי כדי לראות במי התנגשתי הרגע .
התחלתי לאסוף את חפצי שהתפזרו על המדרכה בחזרה אל תוך התיק , לפתע הבחנתי בזוג ידיים שריריות מלאות בכמה קעקועים מתחילות לעזור לי לאסוף את חפציי לתוך התיק השחור מעור שלי .
הרמתי את מבטי פוגשת בזוג עיינים כחולות ירוקות בהירות בגוון טורכיז ועמוק , הוא חייך וגומה בצבצה בלחי הימנית שלו .
התיישרנו אחרי שאספנו את החפצים שלי לתוך התיק , ״אני ממש מצטער לא שמתי לב לאן אני הולך״ אמר לי בחיוך עיניו בחנו וסרקו אותי מכף רגל ועד ראש נעצרות בעייני , עיניו הירוקות כחולות ננעצות בעיני החומות .
״זה בסדר״ אמרתי בביטול מהנהנת בראשי , הוא גיחך , ״איפה נימוסיי , אני הארי סטיילס״ צחק והציג את עצמו שולח את ידו קדימה כדי שלאחץ אותה .
הססתי בהתחלה אבל לחצתי לבסוף את ידו , ״אביה ג׳יימס״ אמרתי מציגה את שמי בחיוך בפניו .
הוא הנהן עם חיוך נעים שלא ירד מפניו , ״אביה , את רוצה טרמפ הביתה?״ שאל בחיוך והביט במבטו אל עבר אופנוע כבד לבן עם עיטורים כחולים-אדומים .
״הארי סטיילס לא לימדו אותך שאסור לדבר עם זרים?״ שאלתי בחיוך קצת מופתעת מההצעה הפתאומית שלו איני מכירה את האדם הזה כלל וכלל .
״כמובן שלימדו , אבל אין לי ראש ללמודים״ חייך וקרץ אלי , כמעט ונשבתי בעיניו הכחולות ירוקות המדהימות אבל יצאתי מהטראנס במהירות .
״תודה אבל לא תודה הארי סטיילס״ חייכתי והמשכתי ללכת לכיוון הבניין שלי שמעתי את הגיחוכים השקטים שלו מאחורי .
׳כנראה שלא איבדתי את כול הביטחון העצמי שלי׳ חשבתי לעצמי נזכרת בכול סערת הרגשות הקשה שעברה עלי בשנה האחרונה והמייגעת .
הכנסתי את ידי לתיקי , הפעם מוצאת הרבה יותר מהר את הפלאפון שלי ורואה על המסך שיחה שלא נענתה מהשותף שלי לריקוד של סוף השנה במופע שתקבע את העתיד שלי .
לבי החסיר פעימה , למה לעזאזל הוא התקשר אלי , הוא בחיים לא מתקשר אלי בשעות כאלה מאוחרות .
שמעתי רעשים ונהמת אופנוע מהדהדת למרחקים , הסטתי את מבטי הצידה רואה את האופנוע הלבן עף על הכביש לצידי והרוכב מרים גלגל .
החזרתי את מבטי אל האייפון הלבן שנח למולי , ולחצתי על המספר של אנדרו השותף שלי .
אחרי שני ציפצופים מעומעמים שמעתי את קולו מהבעד השני של הקו .
-״היי אנדרו״ עניתי ששמעתי אותו שואל מהצד השני של הקו הלו .
-״היי אביה , ממש כואב לי להודיע לך אבל אני לא יכול להמשיך את האימונים״ אמר לי ולבי החסיר פעימה ענקית שגרמה לי כמעט להיחנק מהרוק של עצמי .
התעשתתי מהר לוקחת נשימה עמוקה לראותי , בולעת את רוקי ומדברת שוב אל הפלאפון .
-״מה זאת אומרת אתה לא יכול להמשיך באימונים ?״ שאלתי מופתעת כול כך לא יודעת בדיוק איך להגיב רק ההלם שלי מילא אותי .
-״אני מצטער אבל שברתי את הקרסול , נפלתי במדרגות , אני מצטער אביה״ אמר לי בקולו נשמע חרטה וכאב , זאת לא אשמתו הוא פשוט נפל במדרגות, לעזאזל מה אני עושה עכשיו?
-״זה בסדר אנדרו , אני כבר יסתדר״ אמרתי לו מנתקת את השיחה לפני שהוא מספיק לענות על דבריי , זרקתי את הפלאפון הלבן שלי חזרה אל תוך התיק השחור .
רק עכשיו שמתי לב שעצרתי באמצע המדרכה האפורה , אנשים עברו מהצדדים , שוב התעשתתי על עצמי מהר והמשכתי לצעוד לכיוון הבניין בו הדירה המושכרת הקטנה שלי ושל אור .

*

ישבתי על חומת לבנים אפורה ונמוכה סיגריה בתוך הפה שלי ואני מעשן את החומר לראותיי שכבר שחורות ממזמן , נייל עומד על המדרכה ונשען על החומה הנמוכה עליה ישבתי לצידי , ״כמה זמן לוקח לבחור הזה להגיע?״ התלונן נייל ודפק את ראשו בחומה הנמוכה והאופרה כהה בייאוש ועצבים .
חיכינו להארי כבר כמעט עשר דקות ארוכות שסירבו לחלוף , שמענו מרחוק את נהמת האופנוע שלו ופחות מכמה שניות הוא סוף סוף הגיע לכיווננו .
״מה קרה לך שאיחרת בכול כך הרבה זמן?״ שאל נייל מיואש מסדר את הג׳קט מותגים שלו עליו בגלל הקור שהשתלט על ניו יורק בזמן האחרון .
בימים חם מהרגיל אבל בערב מתחיל להתקרר , בקרוב החורף יגיע במהירות .
״פגשתי בחורה״ אמר הארי ונייל הנהן מבין לא צריך להגיד יותר מזה כדי להבין את סיבת האיחור של הארי .
״נו ודפקת אותה?״ שאלתי בחיוך משועשע קופץ מהחומה הנמוכה שעליה ישבתי וזורק את בדל הסיגריה הצידה דורך עליה עם הנעל שלי , אנחנו בצד היותר מסוכן של ניו יורק , איפה שהעוני שולט וסירנות משטרה שומעים ברקע בקביעות .
״הצעתי לה טרמפ לבית , היא סרבה״ אמר הארי והוריד את החיוך שלו שנייל התחיל לצחוק והעביר יד בשיערו הבלונדיני המחומצן והמבולגן .
״טוב די לדבר עלי , באנו לעבוד לא?״ אמר שואל בעצבנות ועומד באי נוחות שהיד שלו תופסת בקסדה הלבנה .
״כן כן , עזוב נייל נפסיק לצחוק על הייבוש שדפקו להארי״ עקצתי אותו בחיוך מה שגרם לנייל לפרוץ בצחוק גדול יותר ומשוחרר .
״טוב די , מתי מתחיל המשחק ?״ שאל הארי עצבני בזמן שקשר את האופנוע שלו למנורת רחוב כדי שלא יגנבו לו את האופנוע היקר כול כך .
״עוד חצי שעה״ אמרתי כשהבטתי בשעון שעל מפרק כף היד שלי , מסתכל על המחוגים המורים שהשעה עשר וחצי בלילה .
״מי משחק איתי הפעם? , היום יש קופה יפה 5,000 אם אנחנו מנצחים״ אמר נייל בחיוך מאושר מעצם העבודה שאם ננצח נזכרה ב5,000 דולר .
״ואם נפסיד?״ שאל לפתע הארי המום , אין לנו מספיק כסף כדי לשלם 5,000 דולר כדי לכסות את החוב במקרה של הפסד כושל .
״רמירז מגבה אותנו , הוא אמר שאם ננצח אנחנו נקבל 3,000 והוא יקבל 2,000 מהסכום , ואם נפסיד הוא ישלם את החוב ובתמורה נשיג לו כמה רכבים טובים בלי שהוא יצטרך לשלם לנו כמו בפעמים האחרות עד שנכסה את החוב״ אמר נייל בקלילות ובעצם אומר שאין לנו מה לדאוג אם נפסיד את המשחק המתקרב .
״אז אתם בפנים?״ שאל נייל כעבור רגע קצר מחכה שאחד ממנו יענה לשאלתו הקשה .
״בטח לא אכפת לי לשחק״ אמרתי לאחר רגע , הארי עדיין לא ענה כנראה שאני זה שישחק היום עם נייל כדורסל ואם ננצח נזכה ב3,000 דולר ביחד , 1,500 לכול אחד זה יעזור לשלם את החשבונות בבית .
״אז קדימה שלא נאחר״ אמר נייל וקפצנו מעל החומה הנמוכה לתוך מגרש הספורט הגדול והאפור .
שתי חישוקים מכול צד של מגרש , אנשים כבר מילאו את הספסלים השבורים והחומים , כמה בחורות בלבוש חשוף כדי לזכות בתשומת לב רבה כמה שיותר מהשחקנים.
״הג׳ינג׳ית שלי״ הכריז נייל בוהה בבחורה שזופה וגבוה , לבושה בגדי עור קצרים ועגיל בטבור ארוך מעטר את בטנה החשופה , שיער ג׳ינג׳י אדמוני נוטה לחום ארוך וחלק נח על כתפייה החשופות .
בחורה בלונדינית נוספת עמדה לידה הם היו האחראיות על לוח הנקודות ולהחליף את הנקודות בכול פעם שמישהו יקלע סל.
״בהצלחה״ אמר הארי כשהוא פונה לשבת ליד רמירז והחבורה שלו בספסל , הם קיבלו אותו בחיוכים לחיצות ידיים וחיבוקים גבריים כמעט כמו כול הזמן .
אני ונייל התקדמנו לכיוון החבורה של רמירז גם , מתארגנים לקראת המשחק , ״הימרתי עליכם , אל תאכזבו אותי״ אמר רמירז עיניו השחורות כמו עורב הביטו לעברנו מלאים משמעות רבה .
כמעט כולם יודעים מה קורה לאנשים שמאכזבים את רמירז .
הנהנו אליו , קשרתי טוב את השרוכים של נעלי הספורט השחורות של חברת-נייק , לבשתי מכנס בד עד הברך וגופיית סבא לבנה .
נייל לבוש בדיוק כמוני בבגדים שחורים , צפירה קלה מצופר נשמעה באוויר , מסמנת את התחלתו של המשחק הגדול .
משחק של 2:2 , והפרס , 5,000 דולר במזומן .
״המשחק מתחיל״ אמר נייל ושנינו נכנסנו לרחבה האפורה בהירה עם כדור-הכדורסל בידנו מוכנים לתת הכול ממנו כדי לנצח את שתי השחקנים המגודלים וכהיי העור המתחרים מולנו .