החבר שלי הוא חייזר פרק 21

"בכוכב שלנו יש חוק, כל ילד מעל גיל 901 יכול לצאת מהכוכב." פתחתי את פי לדבר אך אריק הרים את ידו. "בבקשה אל תקטעי אותי." ביקש.
נאנחתי.
"בסדר." אמרתי. "אני לא אשכח אותך. תמשיך."
"אני ונטרה הינו בני שלוש מאות חמישים ואחד כשהחלטנו לצאת ." הוא חייך כשהבחין בהפתעה הגמורה שעל פני. אריק בן 351??
אריק הסביר:"הגיל שאצלנו מתים או 1000 אם לא יותר אני נגיד, נקרא תינוק, בכל מקרה..אני ונטרה החלטנו לטייל בכוכבים, טילנו בהרה. היינו על מאדים, על הירח, ועל עוד כמה, אבל שום כוכב לא כמו כדור הארץ. המקום הזה..מיוחד..יש בו אוירה של רוגע נגד מלחמה. אהבה נגד שנאה. המקום הזה לא רגיל. הוא..חי. אמיתי.
בכל מקרה, כשאבי גילה שהלכנו הוא שלח מישהו אחד לכל כוכב כדי להחזיר אותנו. הרבה אנשים לא חזרו הביתה. הרב אנשים שמתו בחיפושים אחריי. בזמן שאני הייתי..מבלה. ביחד עם בת דודתי."
"מרלת'ה-אן הייתה חלק מהמשלחת."
"כן." אמר אריק. "כן. היא הייתה היא נשלחה לכאן לחפש את הילדה שלה ואת האחיין שהרס לה את החיים."
"מרלת'ה-אן היא אימא של נטרה.."קראתי בהפתעה מהולה בהבנה.
איך לא הבנתי את זה קודם?מרלת'ה-אן אמרה משהו לפניי שמתה..היא אמרה..הבת שלי.. איך לא הבנתי את זה קודם לכן?
"דודה שלי. כן." אמר אריק וקטע את מחשבותיי. "כשנטרה גילתה שאימא שלה פה. מחפשת אותנו. היא החליטה לשמור על פרופיל נמוך, התחבאנו. הסתתרנו. זה היה כיף. להחליף כל יום זהות. פעם היינו נשואים. פעם הינו גרושים פעם היינו אחים. היו לנו יותר מחמישים תעודות זהות." הוא חייך. ניזכר במשהו שעלול לא לחזור. אף פעם.
כשהואר הבחין שאני מבחינה בחיוך שלו. הוא מחק אותו ואמר:"בכל מקרה, הסוכנות החליטה לגלות. ואנחנו זומנו למשרד , לפני זה, אנחנו לא נקטנו אמצעי זהירות, הוא דרש שנספר לו מי אנחנו, הוא שלח לנו מתנות, הוא העקב אחרינו וכשמתנות לא עזרו הוא החליף אותו באיומים. הוא רצה לדעת מי אנחנו. מלדעת מה אנחנו."
"והוא גילה."
"נלקחנו. אמילי. זה היה קשה. הוא הפריד בינינו שלח כל אחד לארץ אחרת בטענה שהוא..שומר עלינו."
"זה בטח היה נורא."
"אני הייתי בסדר. אני הייתי יכול להגן על עצמי..אבל נטרה..אוי נטרה…"הוא נאנח. "עשו עלייה ניסוים בדקו את הסבל שלה, את הרגשות שלה." הוא חייך במרירות. "אם רק הייתי זהיר, אם רק הייתי סם לדממה, למסרים למכתבים שהיא שלחה לי. להודעות, היו סימנים בכל מקום. אבל אני התעלמתי מהם. " הוא צחק במרימות ושאל:"את יודעת מה אני עשיתי בזמן שבדקו אות כמו שדן מעבדה. את יודעת איפה הייתי?"
נעצתי בו מבט מלא רחמים והנחתי עליי את זרועו. דמעה קטנה ירדה מעיניו.
"אני..ביליתי..נהניתי..חייתי על מי מנוחות..והיא..היא סבלה. ועכשיו..תראי..מרלת'ה-אן מתה ויש לנו רק רמז אחד קלוש לאיפה שנטרה נמצאת."
"הפתק!" קראתי. "הפתק שלקחנו מהשודד ההוא..אתה חושב.."
אריק הנהן והתקווה ניצתה מעיניו.
"אנחנו נמצא אותה." אמרתי. בביטחון עצמי גבוה. "אנחנו.."
"לא!" קטע אותי אריק. "את תישארי כאן. זה יותר מידי מסוכן את כבר מעורבת יותר מידי. אני לא רוצה שתפגעי."
פי נפער. הוא רצה להשאיר אותי פה ולהציל את נטרה-לבד!!