שכנים חדשים :) ~ פרק 5 ~

~ צילצול בפעמון ~
קויוותי כל כך שזה הוא… פתחתי את הדלת עם חיוך ונירגשת… ומי עמד שם?!

חיים.. מחיוך עבר לי מייד לפרצוף רציני והניסיון לעצור דמעות.
_____
נקודת מבט של רוי:

אני והאקסית שלי עמדנו בכניסה לבית הייתי כל כך מסטול!! חיים דפק בדלת של יובל והיא פתחה לו פתאום… אני והמזל הנחאס המיזדיין שלי -_-!!! האקסית שלי נישקה אותי.
ויובל ראתה הכל ראיתי איך היא ניסתה לעצור את דמעותיה אבל לא הצליחה… זה פגע בי, הרגשתי כאב או לא יודע איך להסביר את זה הרגשה מוזרה אבל לא נעימה בכלל!!! מייד הדלת ניתרקה. והכל היה בשניות יחידות…
אני: למה עשית את זה?
דנה( האקסית שלי ): כי אני עדיין אוהבת אותך
אני: זה לא מעניין אותי!! צעקתי עליה.
והוספתי: זה היה סיפור ישן אני ואת!! ותשימי לב, לא אנחנו ולא שלנו אלה שלי ושלך!! ניפרדנו וותרי אני אוהב מישהיא אחרת!!
היא: מה?! בא?! אתה רציני?! פח למה מי היא ביכלל?!! אהה?! סתם עוד איזה אחת שכנה שלך.
אני: אהה עכשיו הבנתי…. מה מקנא!? אוכל לך את הלב שאני איתה ולא איתך. את יודעת מה אני יגיד לך קפצי לי.
היא: קפצתי כבר לא היה כיף.
אני: מטומטמת זה ההבדל בינך לבינה לה יש כבוד ואת מיתלהבת מי זה… דפוקה.
לא חיכיתה לה שתענה לי על זה ומייד תרקתי לה את הדלת בפרצוף, והמשכתי לישתות.
_____
נקודת מבט של יובל:
בכיתי לא הצלחתי להפסיק ניכנסתי למקלחת הדלקתי מים ישבתי והמים השפריצו עליי ואני… אני יושבת ובוכה לא מפסיקה לא הצלחתי לעצור את עצמי ~ עם לא המחשבות שלי, ועם לא הטימטום שלי, ועם לא היה לי את האמונה בכל אדם שאני מכירה הכל היה טוב ויפה וכל זה עכשיו לא הייה!! ~ היתעצבנתי על עצמי והמשכתי לבכות ~ אבל איך? איך? הוא? זה לא יכול להיות? הוא לא כזה! מה אני משקרת לעצמי? זה הרי קרה הרגע מול העיניים שלי, אני מבינה שעשיתי טעות אבל למה ככה? למה בכוונה? חשבתי שהוא זה לא עוד אחד מה " נסיך על סוס לבן " חשבתי שהוא הנסיך ההוא שחיכיתי כל כך… טוב מה אני משחקת את עצמי עכשיו? הכל קרה כבר אין איך להחזיר את הזמן לאחור! תמיד חייתי על המשפט הזה " לכל דבר יש תאריך תפוגה! " איך שהוא ניכנס לי לחיים שחכתי מהמישפט הזה…~ זה היה מין עידוד כזה בלב לפחות לכמה דקות. יצאתי, שמתי על עצמי מגבת היסתכלתי על עצמי במראה חייכתי חיוך מזויף ניכנסתי לחדר החלפתי לבגדים נישכבתי על המיטה היסתכלתי הצידה וראיתי כוכבים, ירח, ים, שמיים… ~ מי צריך אותם? כשיש את הנוף הזה? ~ אמרתי לעצמי ונירדתי!
~ צילצול בפעמון ~
לא היה לי כוח לאפחד עכשיו!! הלכתי לפתוח את הדלת לשימחתי ההורים חזרו סוף סוף הביתה עלה לי חיוך כזה ענקי!!
אני: אמאאא אבאאא סוף סוף חזרתם כמה היתגעגעתי עליכם!
אמא: חחח נסיכה שלי. חיבקה אותי חזק חזק והוסיפה: יאללה לכי צחצחי שיניים ובואי.
אבא: חח רגע בואי תגידי שלום יא בטטה יפה שלי.
אני: אבאאא. צעקתי והוספתי: כמה שהייתה חסר לי…
היתארגתי ציחצחתי שיניים וירדתי להורים.
אמא: בואי ניתראי איזה דברים יפים קנינו לך.
~אתם בטח עכשיו תגידו " וואי איזה כיף לה " או משהו כזה אבל זה לא נכון, אני מרגישה כאילו קונים אותי על כסף וזה מעצבן ודי מעליה כי בסך הכל אני רוצה שההורים שלי ישארו איתי לפחות ליומיים לא מדברת על שבוע שזה בכלל שיא עולמי עם זה יקרה… אני לא צריכה את כל הדברים האלה שהם קונים לי אני פשוט צריכה את האהבה שלהם, להרגיש שהם פה איתי, לידי לפחות… אמן שהייתי יכולה לספר להם מה עובר עליי, אבל לא אני לא יכולה כי הם צריכים לספר איך היה להם בחו"ל או בעבודה… ~ וטבעתי במחשבות.
אמא: הלוו? מה יש? לא אהבת את המיכנס?
אני: אוי כן כן אני מצטערת הכל יפה באמת תודה רבה. וחיבקתי אותם חזק.
אני: אז לכמה זמן חזתם?
אבא: כניראה שמחר בבוקר נינסע כבר. מחיוך ירד לי לפרצוף רציני ומבואס.
אבא: אל תתבאסי אני ואמא אוהבים אותך אבל אנחנו צריכים לעבוד.
אמא: יפה שלי נוו אל תדאגי אני ואבא נבקש מחר כמה ימים של חופש בסדר? ונינסע לצפון או משהו? או לדרום ונעשה חיים כמו פעם.
אני אתם לא חייבים בכל מיקרה תודה על הכל.
חיבקתי אותם ועליתי לחדר. בערב קיבלתי הודעה משי.
" היי בטטה אנחנו נבוא היום לפארק שליד הים שליד הבית שלך ב 8 ניפגש שם :-)"
השעות עברו, היתארגנתי ויצאתי ורוי עמד שם גם בא לצאת.
רוי: אז… חשבתי על זה ואני סולח לך.
אני: וואלה עד כשאי כך שתיתה ואתה לא זוכר שזה אמור להיות ההפך אה?
רוי: מה עשיתי כבר?
בדיוק המעלית הגיעה.
אני: מה שהיה היה לא רוצה להיפגע מימך שוב לך נשק את האקסית שלך. נכנסתי למעלית לחצתי על" קרקע " בזמן הזה שירדתי הייתה לי הרגשה לא נעימה… אבל זה מגיעה לו!!
_____
נקודת מבט של רוי:

הייתי בשוק… לא הבנתי מה קרה עד שאלכס היסתכל עליי וסיפר לי הכל!
~ לא זה לא יכול להיות אני הבטחתי לא ליפגוע בא רק לא אני!! ולא אפאחד אחר!! אני חייב לעשות משהו!!
אני ח.י.י.ב ל ה ח ז י ר א.ו.ת.ה!! איך?! ~