סיפור אהבה צבאי-פרק 5
הרגשתי שהגרון שלי צורב ושהעיניים שלי נשרפות, אבל הזכרתי לעצמי שוב ושוב:
"אסור לך לבכות!! לא עכשיו!! רק יהיה לך יותר קשה.."
אותו לילה היה קר והרגשתי איך האוויר הקפוא מצליח לחדור את הפיג'מה שלי ומקפיא לי את כל
הגוף.
"נהגתי לרוץ על ההרים האלה כשהייתי קטן" אמר קול מאחורי,
נבהלתי ברמות, קפצתי אחורה כדי לראות מי זה, זה היה דניאל, הוא לבש סוודר ואני חשבתי איזו סתומה אני שלא זכרתי לצאת עם מעיל או משהו חם..
"ההורים שלי היו מביאים אותי לכאן כשהייתי קטנה כל הזמן, זה כמו בית בשבילי.." אמרתי.
"אני משער שאין לך משימה שבגללה את בחוץ נכון?"
"לא. אבל למה אתה בחוץ? אתה לא עסוק בלחפש בעיות אצל אנשים?" עקצתי אותו
את האמת, בתוכי הרגשתי ממש אדירה שאמרתי לו כזה דבר.. למפקד שכולם נרתעים ממנו וזה..
רציתי לקום ולרקוד ריקוד ניצחון אבל שמרתי את זה בפנים..
"סתם" הוא ענה
"סתם? אתה סתם בחוץ ב-2 בלילה?" היה ברור לי שהוא משקר.. ומשום מה נורא רציתי לגלות למה הוא בחוץ..
"אם אני אומר לך אתה תאמר לי..?" הבנתי שהוא נרתע מתשובה אז החלטתי להיות מתוחכמת..
הוא הסתכל עליי כאילו הוא מחכה לתשובה שלי
"טוב אז האמת שכשאני מנסה להירדם במקומות שאני לא ממש מכירה, בדרך כלל עולות לי מחשבות וכאלה אז הדבר היחידי שמרגיע אותי זה להסתובב בחוץ קצת.. טוב עכשיו אתה" היה לי קשה לספר את זה למישהו שאני לא ממש מכירה, פחדתי שהוא ישתמש בזה נגדי, אבל הוא לא נראה כמו טיפוס כזה
"עם כוח גדול באה גם אחריות גדולה. אני תמיד דואג מה יקרה אם אחד מהחיילים שלי ימות תחת פיקודי, למרות שזה לא ממש הגיוני, זה משהו שאני חושב עליו הרבה" אמר
מי היה מאמין, יש לו לב.
ישבנו שם כמה דקות, והסתכלנו על השמיים, כמובן כל אחד ישב במקום שלו לא ישבנו יחד!! אבל בשתיקה דיי מביכה ונעשיתי דיי עייפה.
"אני חושבת שאני אלך לחדר, אני נורא עייפה ומי יודע מה יארגנו לנו מחר.."
דניאל חייך וקם גם הוא.
"טיפאני?"
הסתובבתי
"התנהגתי אלייך דיי נוראי אתמול.."
חייכתי והתחלתי ללכת לחדר
כשהגעתי פשוט נשפכתי על המיטה ונרדמתי תוך שנייה.
תגובות (8)
תמשיכיי דחופפ!!!
תמשיכי :)
זה מהממממממם מושלם אל תקשיבי לאף אחד!!!! תמשיכי!!!!!!!
תמשיכייי :)
כתיבה טובה !
תמשיכי
זה מדהיםםםם ! אהבתי :-)
תמשיכיייי
לטעמי לגמרי
תמשיכייייי