'Trust, Game & 'I don't know – וואן שוט הארי (1/2)

״אוקיי, למה עשית את זה?״ שאלתי את אותו.
״אני לא יודע, אני נשבע לך!״ הוא אמר והחזיק את ידי.
״אתה צריך להבין משהו. אתה צריך להבין שקשה לי. קשה לראות אותך עושה את זה לעצמך!״ בכיתי.
״קייסי, אני נשבע לך שאני בסדר!״ הוא אמר. מנסה לשכנע אותי שהחתכים על ידו לא משמעותיים.
״מה אני אמורה לחשוב? שאתה עושה את זה בגללי?״ שאלתי.
״לא! ממש לא!!״ הוא צעק. ״פשוט הייתה לי תקופה קשה, זה הכל״ הוא הוסיף.
״הארי אני נשבעת לך שאם זה בגללי….״ מלמלתי. ״אבל זה לא. את צריכה לסמוך עליי״ הוא אמר והסתכל עליי.
״אני סומכת עליך.. א.. אבל זה לא יקרה ש.. שוב, נ.. נכון?״ גמגמתי.
״אני מבטיח לך שלא, זה היה חד פעמי וזה לא יקרה יותר״ הוא אמר וחיבק אותי בעדינות.
כרכתי את ידי סביב מותניו כל כך חזק..
אני מפחדת, אני מפחדת לאבד אותו.
למה הוא עשה את זה?
אני לא מספיק טובה בשבילו?

״אני.. אוהבת.. אותך..״ מלמלתי.
״גם אני אותך״ הוא אמר ונישק אותי.

-למחרת-
״אתה יכול לאסוף אותי מבצפר בשתיים וחצי?״ שלחתי הודעה להארי.
״ברור״ הוא ענה. ״תודה״ רשמתי והחזרתי את הטלפון חזרה לכיס מכנסיי, מקשיבה למורה להיסטוריה.

״אל תשכחו ללמוד למבחן שיש מחר״ המורה אמרה והצלצול נשמע.
מה?!
ממתי יש מבחן?!

״על מה החומר למבחן?״ שאלתי את קלייר, חברה טובה שלי.
״אני מצטערת קייסי, אבל אני נורא ממהרת, אני נפגשת עם מישהו״ היא אמרה ויצאה מהכיתה.

יצאתי גם אני מהכיתה לכיוון הלוקר, פתחתי אותו והוצאתי את ספר ומחברת היסטוריה ושמתי אותם בתיק.
נעלתי את הלוקר ויצאתי לכיוון ההסעות.
״אני מצטער קייסי, אבל אני יאחר בחצי שעה, יש פקק ארוך״ קיבלתי הודעה מהארי.
״בסדר, אני יחכה לך״ שלחתי חזרה ושמתי את הטלפון בכיס.
הלכתי לחצר שמאחורי בניין המזכירות וישבתי על ספסל.

שמעתי את בום קטן, ודי נבהלתי.
הסתובבתי באזור הבניין עד שקלטתי…
את הארי… וקלייר….

התחבאתי מיד מאחורי העץ שהיה יחסית קרוב אליהם, מאפשר לי לשמוע בדיוק מה הם אומרים.

״אני לא יכול להפסיק לחשוב עליך…״ הארי מלמל והצמיד את קלייר לקיר הבניין.

הוא בוגד בי.
פשוטו כמשמעו.

״הארי.. אני לא יכולה לעשות את זה לקייסי, היא תגלה מתישהו…״ קלייר אמרה והרחיקה את הארי ממנה.
ידעתי שקלייר לא אחראית לזה, היא בחיים לא הייתה עושה לי את זה.

״היא לא גילתה כבר שבועיים שלמים…״ הארי אמר.

ופה.. נשבר לי הלב.