דמייני על אוסטין בעלי השני:הופכת לסיפור:)

#דמייני#
"אני לא מאמיניה" מלמלתי לתוך הכרית בחדר שאני בוכה כבר שלושה ימים מאז שהוא…הו..א הלך אח שלי הדבר היחיד שהיה לי בחיים לא אמא לא אבא הוא אית'ן שהיה כל בוקר מעלה לי את החיוך הלך הוא..הו..א מת מהסרטן הארור הזה עכשיו אני יושבת עם סכין ביד אני עושה את זה הולכת לאית'ן לאמא ואבא שנרצחו שהייתי בת 13 ואית'ן בן 16 אין לי אפחד קירבתי את הסכין ומלמלתי "על החיים והמוות אית'ן אמא ואבא אני באה אלייכם. להתאחד איתכם ולהשלים את סדר המוות במשפחה הארורה הזאת" ליפני שעשיתי את זה עלו לי תמונות פלאשבקים מיום המוות של אמא ואבא מלפני חמש שנים

~פלאשבק~
אני ואית'ן חזרנו מהגן שעשועים השעה הייתה 5:00 בצהריים נכנסנו הבית
"אנחנו בבית" איתן צרח אך לא חזר תשובה היה שקט
"אית'ן איפה אמא ואבא?" שאלתי כי הם אמרו שהם בבית
"אני..אני לא יודע פייג'י אני הולך לבדוק"הוא אמר ועלה בזריזות למעלה אחרי דקה שמעתי צרחה ש..של אית'ן עליתי בזריזות לחדר של אמא ואבא ולא האמנתי למראה עניי אמא ואבא שוכבים אחד ליד השני שלשתיהן יש יריות בראש לא עיקלתי את זה ועדיין בהיתי בהם מוטלים על הרצפה ללא רוח חיים ודם סביבם ואית'ן ישר רץ להתקשר למשטרה
~סוף פלאשבק~

ושלשום אית'ן מת מהמחלה שרצחה אותו ושלחה אותו להתאחד עם אמא ואבא הסכין היה קרוב באתי לעשות את זה זהו ופתאום הדלת נפתחה בבום חזק
"לאא" הרמתי את ראשי וראיתי את רוז אך היא באה מאוחר מידי כבר עשיתי את זה התחיל לצאת לי דם רוז רצה אליי וניסתה לעצור את הדימום בכינו שתינו הרגשתי את העניים שלי נסגרות
"לאא! פייג' את חייבת להשאיר את העניים פתוחות בבקשה"היא מלמלה בבכי כואב
"סליחה רוז אית'ן אני באה"אמרתי בבכי והעניים שלי נסגרו אבל ליפני
"לאאאאא פייג' תישארי" שמעתי צעקה ואז בום הכל שחור ראיתי מסך שחור מכובה ואז פתאום הוא נדלק ראיתי את רוז בוכה ואני שוכבת על האלוקה בזמן שלוקחים אותי באמבולנס ואז היא המסך הפך לשחור
"לאא" צעקתי ונפלתי על הרצפה בכיתי פשוט בכיתי כמו ילדה קטנה הרגשתי שמישהו מחבק אותי פתחתי את העניים וראיתי………

#דמייני חלק ב#
וראיתי או מי פלאק! הולי שייט! זה….זה אית'ן קמתי מהרצפה מוכת אלם! הוא ליידי הייתי קפואה שתי דקות ואז קפצתי עליו הוא צחקק וחיבק גם אותי הייתי מאושרת התנתקנו מהחיבוק והוא ניגש ישר לעניינים כמו שהוא עושה תמיד
"אז פייג'י אני אמור לבוא ולשאול אותך מספר שאלות למרות שדי התגעגעתי אלייך אבל בואי נשאיר את זה בצד לרגע אז השאלות שלי הן
1.את יכולה להישאר פה ולעבור לגן עדן אבל כן יש את האבל הזה שאת כלכך שונאת"התחלנו לצחוק אחרי רבע שעה הוא החזיר את המבט הרציני לפניו והמשיך בדבריו
"אז כמו שאמרתי את יכולה להישאר פה ולעבור לגן עדן אבל את לא תפגשי אותנו (המשפחה של כאילו) ותשכחי שהיינו קיימים אבל אנחנו לא נשכח אותך או שאת חוזרת לשם אבל לא שוכחת את השיחה הזאת ואת יכולה לפגוש את אמא ואבא כאילו יתנו לנו קצת זמן ביחד ואז תחזרי לחיים אבל תאבדי את הזיכרון ומקסימום אחרי שבוע וחצי הוא יחזור יחד עם הזיכרון של הפגישה שלנו(המשפחה) אז פייג'ינה לאונרו שנאל? מה את בוחרת?"הוא שאל את מה שהכי לא רציתי מצד אחד הלב אומר לי להיות פה עם המשפחה אבל הראש אמר אחרת הוא אמר לרדת למטה בחזרה אחרת אני יתחרט על זה ופשוט עשיתי את זה את הבחירה שכלכך לא רציתי אבל הראש אומר כי זה הכי בטוח
"אית'ן אני חוזרת למטה כי לרוזליטה אין אף אחד חוץ מימני"אמרתי ודמעות התפרצו ובכיתי קצת רק קצת
"ואוו אחות שלו אני שמח שהחלטת לעשות את זה רק חבל שאני לא עשיתי את הבחירה הזאת כמוך ועזבתי אותך לבד אני אנוכי ומגעיל"הוא אמר נגעל
"הולי שייט על מה אתה ממלמל מתחת לשפם אח שלו אני גאה בזה שהחלטת לשמור עליי מלמלה ולהישאר עם אמא ואבא
"תודה אחות שלו"
אני מדלגת על הפגישה של המשפחה כי היא די משעממת
"טוב אז בהצלחה למטה אנחנו אוהבים אותך בייבי ואנחנו נתגעגע אבל אל תשכחי אנחנו איתך פה בלב"אמא אמרה והצביע על הלב שלי
"תודה אמא אבא אית'ן אני אוהבת אותכם!"אמרתי ושלחתי יד לעברם
"גם אנחנו אותך בייבי"הם אמרו והושיטו יד לעברי עצבעותינו נגעו אחת בשנייה ויש החדר נעלם ופתאום שמעתי רעשים של דיבורים
"דוקטור מתי ה…היא תתעורר"שמעתי את קולה של רוזליטה קול עם בכי
"אני מאמין שעוד שבוע"הוא אמר ומיד אחרכך שמעתי רעש של סגירת דלת והבנתי שהוא הלך אבל היה עוד רעשים של נעליי עקב ומיד אחרי זה יד על ידי
"פייג' תתעוררי בבקשה את לא יכולה להיות ככה חודש שלם"אומיפאקינגזר הייתי חודש מה? רציתי להתעורר באמת אבל לא הצלחתי הרגשתי טיפות על פניי כנראה שרוזליטה בוכה כלכך רציתי להגיד לה שאני בסדר שתפסיק לבכות אבל לא הצלחתי ניסיתי אבל לא
~כעבור שבוע~
כל השבוע הזה הייתי עדה למה שקורה בחדר כמה אורחים היו שמעתי את הדיבורים שמעתי הכח הייתי מתוסכלת מזה שאני לא הצלחתי אבל פתאום……………….