חושך

עיניה סרקו בפחד את השיחים שמסביב לקרחת היער הקטנה. ביומיים האחרונים היא נתקלה בהרבה מפלצות, ולא התכוונה להימצא לא מוכנה.
היא ישבה ליד עץ גדול שהסתיר אותה מהרוח הקפואה, ואת ברכיה היא החזיקה קרוב לחזה. היא השעינה את סנטרה על ברכיה בזמן שסקרה את המקום.
היא הרגישה כיצד חום גופה בורח ממנה בכל דקה שעוברת, אך היא לא הדליקה אש ונלחמה בכל כוחה ברעד גופה כדי לא למשוך תשומת לב מצד היצורים היכולים להימצא בקרבת מקום.
עיניה כמעט נעצמו. היא הלכה כל היום והייתה עייפה. החיפוש אחר מקור סכנה התיש אותה כבר בשעות אחר הצהריים, אך היא הייתה חייבת להמשיך, היא פחדה לעצור. מאז שעזבה את המקום ההוא, לא הפסיקו לרדוף אותה.
בסך הכל עברו יומיים, והיא כבר נתקלה בארבע מפלצות שניסו להרוג אותה. לקרחת היער הזאת היא הגיעה בשעת דמדומים מאוחרת. מעל ראשה כבר היה חשוך, אבל היא עדיין הצליחה לראות היטב, ולכן ידעה שפס אדום עדיין מאיר באופק.
את התיק עם השמיכה היא תלתה על ענף גבוה, אבל בהישג יד, כדי שחיות לא יוכלו להגיע אליו. היא התיישבה על האדמה, גבה נשען על גזע העץ בתשישות, עיניה עדיין מחפשות.
השמיכה נשארה בתיק מחשש שתצטרך לברוח במהירות והיא תעכב אותה. מאז שאחיה נרצח היא מפחדת מהלילה. הפחד שיתק אותה כמעט לגמרי, משאיר מקום מועט לאדרנלין שישתחרר במצב של סכנה. היא פעלה עכשיו על פי אינסטינקטים, והיא לא הייתה בטוחה כלל שהם מובילים אותה למקום הנכון.
המפלצת שהרגה את אחיה הייתה הראשונה שראתה בחייה, או לפחות כך היא חשבה. היא לא זכרה הרבה מאותו לילה. למען האמת היא לא זכרה הרבה בכלל. רק כמה תמונות מעורפלות עלו אל מול עיניה בכל פעם שניסתה להעלות במוחה את חייה, אך גם להן לא הייתה משמעות בעיניה והן תסכלו אותה.
אישה גבוהה בברדס שחור שהסתיר את פניה חוץ מאת עיניה בצבען הכחול עמוק וקצוות משיערה השחור והמתולתל… איש גבוה ורזה עומד בחושך מולה, שולח ידיים כמנסה לתפוס אותה…
אחיה השוכב על הקרקע…
אלה הדברים היחידים שהצליחה להעלות בעיני רוחה. היא לא יכלה לסבול את זה!
עיניים בהו בה מתוך שיח במרחק של כעשרה מטרים ממנה- צהובות, בוהקות וקטנות. כל איבר בגופה צעק "סכנה". היא לא ידעה למי שייכות העיניים, אבל היא ידעה בוודאות שהיא לא רוצה להישאר שם ולגלות.
היא קמה על רגליה במהירות, שריריה כבר מתוחים, והאדרנלין זורם בדמה, ממריץ אותה ומספק לה אנרגיה.
היא חטפה את תיקה מהענף ורצה בכל כוחה לכיוון לא ידוע, רחוק ככל האפשר מהעיניים העוקבות אחריה.
עמוק בתוך התיק, מתחת לפירות הבודדים שהצליחה לקטוף בין בריחה לבריחה, שכב קלף צהוב ועליו כיתוב שלא הצליחה להבין את משמעותו.