קשתו של חצי האלף-פרק 3-סיפורו של תאודרד

~תאודרד~

בצעירותי כשחשבתי איך יראה משפט לא הוגן חשבתי שיהיה קצר כל כך שברגע שיקריאו את האישומים יינתן פסק הדין. נזכרתי ביום בו הבנתי שטעיתי. לפני כ-7 שנים כשהייתי בן 9 באה חבורת שודדים שמנתה-5 אלפים-לעיר זלס ופרצה לביתי. לא הייתי שם אז אבל אימי הייתה שם ולכן הם שבו אותה. הם שבו אלף נוסף וגנבו רכוש רב והתכוננו לעזוב. קצת לאחר מכן הגעתי לביתי וראיתי שהכול בוא הפוך ושאימי לא שם. רצתי מהר לראש העיר וסיפרתי לו והוא שלח 25 לוחמים לעצור את השודדים. עקבתי אחריהם וראיתי שאחד השודדים קירב חנית לצווארה של אימי הקורעת. שמעתי את השודד צועק ללוחמים"אם תתקרבו אהרוג אותה" הלוחמים המשיכו להתקדם ואפילו האיצו וכל מה שיכולתי לעשות היה לצעוק:"לאאאאאאא!!" בזמן שהשודד בעל החנית נעץ את חניתו בצווארה של אימי. כרגע לאחר מכן הלוחמים חיסלו את שאר השודדים מלבד הרוצח שנכנע. הם הובילו את השודד לחקירה ולאחר מכן היה משפט פומבי שנראה לכאורה צודק. במשפט הוא הואשם בשוד וברצח והוא טען כל הזמן שהוא רק שדד. כשהחיילים ששבו אותו העידו כולם תמכו בסיפור שלו ואמרו שהרוצח מת. בסופו של דבר-אחרי משפט ארוך בו הודגש הצדק לכאורה של המשפט-הוא רק נכלא על הגניבה.
לא הצלחתי להבין למה קיבל עונש קל כל כך ולכן החלטתי לרגל אחרי ראש הכפר. בזמן שריגלתי אחריו שמעתי שיחה שלו עם אשתו ממנה הבנתי שהאלף החטוף הנוסף, מלבד אימי, היה פרננד נכדו של ראש הכפר ,והשודד הסכים לגלות היכן הוא רק לאחר שהומתק עונשו. באותו לילה תכננתי איך להרוג את השודד. מאחר שלא הייתי טוב בלחימה אבל הייתי חכם מאוד החלטתי להרעיל את השודד. ידעתי שכל לילה השומרים נותנים מים לאסירים ושם תכננתי לשים את הרעל. קודם כל הלכתי ליער וחיפשתי את פרי בשם "נשקו של יורמנגרד" ממנו סחטתי את המיץ ובעזרת עוד כמה מרכיבים פשוטים ייצרתי את הרעל הידוע בשם "מותו של תור", רעל שהורג את הקרבן שלו לאחר שזה עושה 9 צעדים,הרעל הזה הוא גם חסר טעם ריח וצבע ובלתי ניתן לזיהוי. לאחר מכן קניתי בקבוק יין וקצת סם מרדים. רוקנתי חצי בקבוק על האדמה והכנסתי את הסם המרדים. התיישבתי במקום שבו ידעתי שהשומר ורק השומר יראה אותי החזקתי את הבקבוק והתחלתי לבכות. השומר ניגש אליי ושאל מה קרה. סיפרתי לו סיפור עצוב כל כך שגם הוא כמעט בכה וכשראיתי שהוא כבר ממש עצוב הצעתי לו קצת יין. הוא שתה כמה לגימות ואז נירדם.'הוא לא יזכור דבר מחר' חשבתי לעצמי ומיהרתי לקחת את המים של האסירים. חילקתי מים לכל האסירים והסתכלתי בכל תא. כשהגעתי לתא של השודד, הכנסתי את הרעל למים שלו ופתאום ראיתי ספר זרוק על הרצפה של תאו. הרמתי את הספר שהתברר כיומן ופתחתי את העמוד האחרון. גיליתי שהשודד-שמסתבר ששמו הוא קלילר-מתכנן לברוח השקם בבוקר. קיללתי בשקט זה אומר שהוא עלול לא לשתות את הרעל! לכן פתחתי את דלת תאו והשקיתי אותו בעצמי. לרוע מזלי שנייה לפני שנעלתי
הרגשתי שהיא נפתחת מהצד השני. חישבתי במהירות שנשארו לו 5 צעדים והתחלתי לרוץ. כעבור כמה שניות הרגשתי את ידו על גרוני…. ואז הוא התמוטט. פיניתי את הרמזים לנוכחותי בכלא וגררתי את הגופה החוצה איתי. כשיצאתי הדלקתי אש והקרבתי את הגופה לקבסיר-אל ההשראה והידע-כתודה על
ההשראה שקיבלתי והידע שלי. קולו של ראש העיר החזיר אותי להווה"האם אתה מודה בניסיון להתנקשות?" אמרתי לו שזו הייתה הגנה עצמית מאחר ונכדו ירה בי קודם. כריס צעק "שקר!" ואז הראיתי לכולם את הפציעה בכתף שלי. "יכולות זיוף מעולות תאודרד" אמר ראש העיר "אבל זה לא יציל אותך בגלל שיש כאן עדים למעשיך". ואז החלו כריס ואלגמר לספר את גרסתם לאירוע שכללה אותם מצילים אותי ואת טליה מהזאבים ואותי מחטיא את ירייה ממרחק של 15 מטר ובורח עם טליה. אחרי משפט שנמשך זמן רב נמצאתי אשם וגזר דיני היה ממות בתלייה. כשהגעתי לגרדום ראיתי שראש העיר
דאג במיוחד שכל חכמי וכוהני העיר יהיו עדים למותי. כבר התחלתי לחשוב איך נראית ניפלהיים כששמעתי את טליה צועקת "טיר!" ופתאום התחלתי לזהור וראיתי שמסביבי מסתובבים סמלים בוהקים.
היו שם המילים: צדק,שיווין,אומץ ומלחמה. ואז הבנתי שדבר נוסף זוהר מעל לראש שלי וראיתי את הסמל של חרבו האגדית של טיר* שהיא גם סמלו. כולם השתחוו ואחד הכוהנים צעק"הללו את תאודרד בנו של טיר"

*מסופר על חרבו של טיר שהאדם שימצא אותה יוכל לכבוש את העולם אבל היא גם תביא למותו. על פי האגדה מצביא רומאי בשם ויטליוס קיבל אותה מהגנב שגנב אותה מלכתחילה. אחרי זמן מה הוא הפך לקיסר רומא ,אבל באחד הקרבות שלו חייל גרמאני גנב את חרבו והיא הגיעה לאספסיאנוס שהכריז על עצמו כקיסר החדש בעזרתם של הליגיונות המזרחיים. כשויטליוס חזר לרומא אספסיאנוס הרג אותו בחרבו של טיר(בסיפור שלי החרב של טיר אצל טיר)