למה אני פה?? – פרק 1

קמתי באיטיות מהמיטה.
"רומי, אני מקווה בשבילך שקמת" צעקה אימי מלמטה.
"קמתי , קמתי" אמרתי בעצבנות ונעמדתי.
נכנסתי לשירותים שהיו צמודים לחדרי , שטפתי את פניי . שיערי החום היה מקורזל ולא הסתדר.
נכנסתי להתקלח מקלחת קצרצרה, הכל פה שונה בבית הזה!
כל דבר כאן מעצבן אותי..כל דבר הכי קטן, אפילו צבע השמפו..
"רומייי!" צרחה אימי.
"אני באה!" צרחתי עליה בחזרה וירדתי במורד המדרגות .
נכנסתי למטבח.
"קחי" דחפה לידי סנדוויץ'.
הכנסתי את הסנדוויץ' לתיקי הקטן ובאתי לקום ולצאת מהבית, למי בכלל יש תיאבון.
"לא אכלת כלום" אמרה אימי.
"לא רעבה" אמרתי.
"רומי זה לא צריך להיות ככה.." אמרה.
"אז איך זה כן?" שאלתי בעצבנות.
"תסתכלי על זה ככה, חיים חדשים, בית ספר חדש, ילדים חדשים" אמרה בחיוך.
"אמרת לי את זה גם שנה שעברה… ועד שהספיקו להיות לי חיים חדשים, בית ספר חדש וחברים חדשים…לקחת אותי לפה, מילא התגרשת מאבא, אבל למה זה בא על חשבוני??" שאלתי בכעס.
"רומי לי ולאבא לא היה טוב אחד עם השני" אמרה ברוגע.
"אני יודעת, אני לא אמרתי לכם לא להתגרש! אמרתי שאני לא רוצה לעבור, מה היה רע ברחובות, למה עברנו לתל אביב??" שאלתי אותה.
"תל אביב עיר הרבה יותר מפותחת מרחובות, יש לי ריאיון עבודה מחר בחברת שיווק מצליחה, רומי , אל תהרסי לי" אמרה בשקט.
"אני אהרוס לך? את כבר הרסת לי!" אמרתי ויצאתי מהבית.
התיישבתי על הספסל שהיה על המדרכה והוצאתי את הדף שקיבלנו בדואר על הבצפר החדש והמזורגג הזה שאני עוברת אליו.
'ר"ח אורנים 4/5' היה כתוב , כן ואני גם ממש יודעת איפה זה…
התחלתי ללכת במדרכה, לא ניראה לי שאני אגיע לבצפר היום… תל אביב ענקית.
הכל פה שונה מרחובות..
"היי" ניגשה אליי מישהי, מה..? מה היא רוצה?
"אממ.. היי (?) " אמרתי קצת בהיסוס.
"את חדשה באזור נכון?" שאלה.
"כ..כן" אמרתי.
"נעים מאוד , נועה" אמרה בחיוך.
"היי, רומי" אמרתי.
"את..הולכת לבצפר?" שאלה.
"אני לא ממש יודעת איפה זה.." אמרתי מגחכת.
"איפה את לומדת?" שאלה.
"תיכון לבוביץ' משהו כזה…" אמרתי.
"את בבצפר שלי" אמרה בהתלהבות.
"בואי אני אראה לך איפה זה, צריך לקחת אוטובוס.." המשיכה ומשכה אותי.
הלכנו לתחנת האוטובוס, הנסיעה קצרה, ולא עולה הרבה כסף.
כל הדרך היא חפרה לי, לא יודעת מה היא רוצה ממני זאתי…
"הגענו" אמרה בשנייה שירדנו מהאוטובוס והצביעה על בניין גדול שהיה מול התחנה.
נכנסנו בשער הכחול של בית הספר, השומר חייך אליי "חדשה כאן?" שאל.
אם הוא לא היה מחייך גם לנועה עוד הייתי חושבת שהוא מתחיל איתי.
"כן" מלמלתי בחיוך ונכנסנו, הכל היה גדול.. הרבה יותר מהצפר הקודם שלי.
"איזה חמוד הוא נכון, הוא מזה חברותי" אמרה לי נועה בחיוך.
"כן..שמתי לב" אמרתי.
ילדים הסתובבו ברחבי החצר, לא נראה שהם מתכוונים להיכנס לכיתה באיזשהו שלב.
נכנסנו לבניין הלבן והגדול.
"היי, מה הוא עושה?" שאלתי כשראיתי מישהו חסון מרביץ למסכן חלשלוש וילדים מתקרבים ובמקום להפריד מעודדים.
"כנראה שנועם שכח לעשות לאור את השיעורים … אל תדאגי הוא רגיל לזה" אמרה לי נועה.
לעזאזל מה נסגר עם הבצפר הזה??