קשתו של חצי האלף-פרק 2-סיפורה של טליה
~טליה~
האלפים רדפו אחרי כבר יותר משעה ואפילו לא חששו כלל שאנסה לתקוף אותם. אתם בטח חושבים לעצמכם שהסיבה לכך היא היתרון המספרי אבל הרשו לי לחדש לכם משהו על אלפים, הם לוחמים מזעזעים חוץ מהפעמים בהן הם משתמשים בקשתות. אבל הייתה סיבה לכך שלא חששו מפני והיא השבועה. אתם בוודאי שואלים את עצמכם איזו שבועה. אם כך הסיפור מתחיל במידגרד לפני כ-15 שנה. אז נולדתי לאמי האנושית שאהבה אותי מאוד אבל נאלצה לשמור על קיומי בסוד, מפני ששאר האנשים בכפרה היו כולאים אותי או הורגים אותי במקרה הטוב אבל היא לא הצליחה לשמור על קיומי בסוד לנצח. יום אחד כ-12 שנה לאחר לידתי הגיע ראש הכפר לבית עם כמה חיילים ואמר לאימי "את עצורה באשמת רצח של שני ילדים" כשהם יצאו מהדלת ניסיתי לתכנן איך אשחרר את אימי בגלל שאם אין שני עדים לכך שהיא לא עשתה את זה אז ראש הכפר ידאג שיהיו עדים לכך שעשתה את זה. אז תכננתי פשוט לקחת את הסכין של אימי ולשבות את ראש הכפר יצאתי מהדלת ופתאום שני שומרים תפסו אותי וגרמו לי להביט בראש העיר שעמד שם אוחז בגרזן ליד ליבה שלאימי. ואז הוא אמר "אלפית אפלה טיפשה, רק היינו צריכים שהיא תגרום לך לחשוף את מיקומך" ואז הוסיף "אבל היא באמת צריכה להיענש, על בגידה" ואז הוא נעץ את גרזנו בליבה של אימי ואני ראיתי את החיים עוזבים אותה. אני זוכרת שצרחתי ובכיתי זמן רב. כשהפסקתי מצאתי את עצמי כשידי ורגלי כבולות ללוח אבן. עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי התפללתי לטיר אל הצדק, השוויון, האומץ, והמלחמה. בקשתי שיעזור לי לנקום את מות אימי ובתמורה הצעתי להישבע לו אמונים. לפתע הוא הופיע לפני ואמר "אני אל הצדק אינך,צריכה לשכנע אותי לעזור" ואז חתך את כבלי בחרבו כאילו היו עשויים
חמאה."קחי את זה" אמר ונתן לי חרב מתוצרת אלפים "עליך להרוג אותו ואז להימלט" אמר ונעלם. ההתגנבות לביתו הייתה קלה מאחר והייתה זו שעת לילה מאוחרת. אבל כשנכנסתי ראיתי שראש הכפר
ער. רעדתי, מכיוון שבני האדם הם לוחמים טובים בהרבה מאלפים והאמת שגם מאלפים אפלים. אז בהתחלה לא ידעתי איך להרוג אותו ופתאום הופיע בידי סכינה של אימי. הוא הבחין בי ואמר "אז מה אלפית
אפלה, את מעדיפה למות בקרב? אולי באותו הגרזן בו מתה אמך הבו-" שאר המשפט נקטע כשהשלכתי את סכינה של אימי וזה פגע בריאתו הימנית. הוא צעק בכאב ודם ירד מפיו. הוא עמד להיחנק מדמו ונראה שהבין זאת אבל מצא בעצמו די כוח לצעוק:"לוקי קלל אותה" ואז הוא ניסה להסתער. נעצתי את חרבי בליבו
והוא מת. הקרבתי את גופתו לטיר וביקשתי שיעביר אותי לעולם אחר כי ידעתי שבמידגארד תמיד ירדפו אותי. ראיתי את הביפרוסט-גשר הקשת בענן בעזרתו האלים עוברים מעולם לעולם- ונעמדתי עליו. הביפרוסט שיגר אותי לעולם אחר, אבל נראה שלוקי-שהוא בין השאר אל התעלולים-שמע את תפילתו של ראש הכפר והעולם אליו הגעתי היה סוורטאלפהיים-עולם האלפים האפלים והגמדים. לרוע מזלי הגחתי כ10 מטרים מחוליית סיור של אלפים אפלים שזיהו מיד שאינני אלפית אפלה מלאה. תוך רגע רצתי בשיא המהירות חזרה לביפרוסט כשבעקבותי גשם של חיצים מורעלים וכדורי אש. נפגעתי מחץ אחד בדיוק כשחזרתי לביפרוסט. משם שוגרתי לאלפהיים שם טיפלו בי וריפאו אותי. בהתחלה לא הבנתי
למה האלפים עזרו לי ואז הופיע טיר שאמר לי שעלי להישבע שלעולם לא אפגע באף אלף בתמורה לכך
שטיפלו בי והעניקו לי בית מחוץ לעיר. הוא ביקש שאשבע בפורסטי* ונשבעתי והוא אמר"בבוא היום כשתביני שגם האלפים לא צודקים קראי לי ואעזור" ואז נעלם. וזו הסיבה שלא יכולתי לתקוף את האלפים
אבל שום חוק לא מנע ממני להערים עליהם ולכן ברגע שהפער בינינו היה גדול מספיק טיפסתי על העץ הקרוב וקפצתי מעץ לעץ עד שאיבדתי אותם ואז רצתי בשיא המהירות להיכל המשפט. כשהגעתי אליו הוא היה ריק ולכן רצתי לגרדום וראיתי שמובילים את תאודרד לחבל התלייה. צעקתי בכל כוחי את שמו של טיר.
*פורסטי הוא אל האמת והצדק וכשנשבעים בו זה כמו להישבע בנהר הסטיקס במיתולוגיה היוונית בקיצור לא מפרים שבועה כזו גם תחת איום במוות. יש דברים גרועים יותר.
תגובות (4)
אני אקרה (:
ותמשיכיךךךךך
תמשיכי! ממש יפה :P
תודה
ואיאיאי איזה כישרון חחחחח התמכרתי
תמשיכי\ך