הסוכנת M – פרק 1

"איזה קור.." מילמלתי לעצמי והידקתי את הגלימה השחורה לגופי , סוגרת באחריי בעדינות את דלת העץ הקרה. השלג התחיל לרדת. "נו יופי , איזה טיפשה אני , ברחתי מהבית ללא מקום ללכת אליו" אמרתי , נו טוב , אלך לאן שהרוח תיקח אותי. הסטתי את מבטי לצד וראיתי הומלס חסר בית , מסכן. חיטטתי בכיס הגלימה שלי ומצאתי מטבע ישן. "קח" אמרתי והושטתי לו את המטבע , הוא רק חייך חיוך שמסמן הכרת תודה , חייכתי לו והמשכתי בדרכי. חיפשתי מקום לשהות בו , עד שההורים שלי יתגרשו סוף סוף. אני סטורי , את שארית חיי ביליתי בכפר קטן , עם שני הורים ואחות פרחה במיוחד. טוב , אבל ממש פרחה , שזה אומר להתלבש חשוף מדי , להתאפר כמו לייצן , לצרוח "וואן דיירקשן אעאעא!" ולהגיד לי "סטורי , תרגעי , תנשמי עמוק , מייקל ג'קסון מת , פשוט מת , אז את צריכה לסתום ולהקשיב ליצירות המופת האלה שנקראות וואן דיירקשן!! אעאעא!" וכל מיני כאלה. בדרך ראיתי מישהו עם חליפה לבנה ושיער חום , פניו היו מכוערות ואפו היה גדול במיוחד , בטח עוד אחד מהמשפחות העשירות באזור. לפתע נתקלתי במישהי שנראתה ממש פרחה. "את סתומה? אימא איזה דפוקה מה ילדת רחוב מכוערת נתקלת בנערה מהממת עם מניקור פדיקור שעשתה הרגע?" אמרה וצחקה , כל כך רציתי להרביץ לה , בטח גם היא עשירה. "אני מעדיפה לא לרדת לרמה שלך , תודה" אמרתי בנימה כועסת אך רגועה בקצת , והמשכתי בדרך , שכנראה לעולם לא תיגמר. "היא נראת מתאימה" אני שומעת קול לחישה ומסיטה את מבטי אחורה , אין שם כלום , אבל אני יכולה להישבע שראיתי מישהו. "בטח עוד מישהו משועמם שרוצה לעבוד עלי" אמרתי והמשכתי בדרכי. נעצרתי באמצע , הרגליים שלי כאבו מההליכה , למרות שהיא נמשכה עשר – חמש דקות בערך , אבל זה לא ישבור אותי. קמתי מהמדרכה המכוסה שלג לבן והתחלתי ללכת. פתאום שמעתי רעש של פיצוץ , כנראה עוד פשע , או שזה סתם פיצוץ רגיל. לפתע אני מרגישה שמחזיקים אותי , מפילים אותי ואחרי זה לא ראיתי דבר , מלבד בד חום כהה. "שחררו אותי!" אני צורחת בתוך המקום הקטן שאני מוחזקת בו. כנראה נערים משועממים שהשתכרו והחליטו לחטוף אנשים. "תירגעי , ילדה" שמעתי קול , קול של גבר. "שאני ארגע?! מה , השתגעתם?! ולמה אני מוחזקת כאן?!" צעקתי בפאניקה , כנראה בחוץ זה נשמע כצרחה חלשה. "לוקחים אותך למקום סודי , ואת נמצאת בשק" אמר בקול שטני ומתוק , קול שגרם לי להשתגע מעצבים. כיווצתי את אגרופי והתחלתי לבעוט בשק , מבפנים. "תשחררו אותי כבר וזהו!!" צעקתי בקול רעם , בטח שמעו אותי עד אוסטרליה. גיכחתי בשקט. "אל תדאגי , את הולכת להנות , אנחנו נכריח אותך להנות" אמר בקול שטני ומתוק עוד יותר , הרגשתי שאני מתחילה לרתוח מזעם , ניסיתי להתאפק לא לצרוח ממש חזק אך לשווא. "תשחררו אותי! מייד!" צרחתי ממש חזק , עכשיו זה בטח נשמע עד החצי השני של כדור הארץ. "נטפל בך בתנאים טובים , אנחנו נהנה מאוד" אמר בקול שטני ומתוק יותר מהקודם , לבסוף התייאשתי מהצרחות , דמעות עמדו בעייני. בטח ההורים שלי דואגים לי או שהם כבר התפשרו. לבסוף השק נפל ארצה ואני איתו. "איפה אני?" שאלתי , מחכה לתשובה. "תגלי בקרוב" אמר בקולו המתוק והשטני , שתקתי , כאן אצטרך לבלות את שארית חיי.