הבית (חלק7)

"היי אמא"
"שלום גברת האנטר" אמרה סופיה בנעימות לאמו של דן..
אמא שלו הייתה בטלפון אבל חייכה אליהם והמשיכה בדרכה.
"בואי נעלה למעלה ותמשיכי לספר לי" אמר דן לסופיה וסימן לה לבוא אחריו במדרגות
הם נכנסו לחדר וסופיה המשיכה בדבריה.. " כשגרתי כאן בבית הזה, אחרי כמה עשורים שאף אחד מהמשפחה שלנו לא העז להתקרב למקום, היו לי חלומות מוזרים… ראיתי בהם את אחותי.. מלי.. היא הייתה יפיפיה. היו לה עיניים שחורות עמוקות, ושיער שחור.. רק שהיו לה בעיות פסיכיאטריות..בגלל שכל הזמן אבא שלנו היה משתכר ומוציא את העצבים שלו עליה.. אבל הבעיות הפסיכיאטריות הגיעו לאחר מכן… כשמצאו את אבא שחוט באחד מהחדרים…כולם האשימו את מלי.. בית המשפט קבע שהיא לא בריאה מבחינה נפשית ושלחו אותה לאשפוז בבית משוגעים… אני לא מאמינה שהיא עשתה את זה. בניגוד לכולם. ביום שלקחו אותה, היא הסתכלה לי בעיניים… צעקה לרחמים, שיאמינו לה שלא היא עשתה את זה… אני האמנתי לה ראיתי את האמת בעיניים שלה! אבל מה יכולתי לעשות? לומר לכולם שהיא לא האשמה? מי היה מאמין לי…? שבוע אחריי שמצאנו את אבא שלנו, עברנו לבית שבו אנחנו גרים עכשיו… הבעיה היא? שהחלומות האלו שהורגים? חלמתי אותם לפניי 4 חודשים… (גרנו בבית הזה עוד לפניי 4 חודשים). אם הסיפורים נכונים אני אמורה למות בזמן הקרוב!! ואני ככ מפחדת…."
דן הסתכל על סופיה המום.. במשך 15 דקות ישבו שניהם בשקט ולא אמרו דבר. סופיה בכתה ודן עדיין עיקל את דבריה..
"סופיה, את לא מי שהולכת למות מהחלומות…" דן אמר בחשש כי לומר דברים אלו בקול זה ככ קשה " אני חושב שאני יודע מי הולך להיות הקורבן הבא…"
סופיה הרימה את מבטה אליו . דן הביט בה וצעק צעקה, נפל אחורה מהמיטה כשמולו לא נמצא עוד סופיה, אלא הבחורה מהחלומות, אבל הפעם היא הייתה אמיתית! ומפחידה יותר מתמיד.
היא ניגשה אליו ,חושפת פה שחור, עיניים שחורות עם עיגולים שחורים מסביב לעיניה, עם שערה השחור הפזור לעבר כל מקום, ושמלה חומה מרופטת עליה.. ואז היא פתחה את פיה וממנו נשמע הקול העדין ביותר בעולם " אני לא כאן כדיי לפגוע בך, תמהר הוא מגיע! " ושנייה לאחר מכן החלה הילדה לצרוח בקול צורם, ואז שמע דן צעדים כבדים והילדה הגבירה את צעקותיה ואז פנתה אל דן" תן לי לעזור לך, מהר! לפניי שיהיה מאוחר" . דן היה מפוחד מכדיי להבין, ואז הדלת נפתחה…