אהבה לא שפויה

ובכן חשבתי שאתאהב במישהו…מישהו חם, שכשהוא בא אני אהיה מאושרת יותר מאי פעם. שלא יראה לי את כל הדרכים בהם הוא יכול לגרום לי לבכות.

ובכן המישהו הזה הוא לא אתה, לא אותו אדם נערץ שעליו חלמתי בלילות, שאליו לא הפסקתי להשתוקק…
ולא נראה שממש אתה יודע איך לדאוג, איך להיות איכפתי…
אתה כל כך שונה מאותו המישהו, שהמישהו מתפוגג…נשכח….לאט.

המילים שלנו הן שקרים, השיחות שלנו יבשות…זה מה שקורה, אני לא בסדר, אני קרועה.

קשה לי להאמין,
אהבה.
זה מה שאני מרגישה,
לב דופק ופרפרים בבטן.
דאמט…למה לא יכולתי להתאהב במישהו כמו למשל החברים המושלמים של חברות שלי?! למה אני הולכת על המניאקים?! המתוסבכים?! 
קר לי ואני נבוכה,
אני שוכבת עירומה על ריצפה קרה, חשופה.

האשליה נשארת, עומדת…
לא נותנת מקום למשהו אמיתי, שפוי.
אני ערה ואני רואה טוב,
השמיים הכחולים מעליי קרועים.

ונמאס לי להמשיך לכתוב, כי אני עייפה…אז אני הולכת לישון, אוליי בחלום אפגש עם מישהו יותר טוב.