גורל- זיכרון | פרק 7

״האמ!״, אנחנו שומעים מישהו משתעל בכוונה בדיוק לידנו. אנחנו מפסיקים ומסתכלים במביכות נכרת אחד על השנייה ועל מי שהשתעל. זאת קייט. 
״היי״, מלי אומרת לה בחיוך. כאילו שלםני שנייה לא התמזמזנו.
״שלום״, קייט מחייכת אליה מין חיוך מתגרה ונעמדת בדיוק בינינו,״אני רואה שמישהו בילה את ההפסקה היטב, לא דריי?״
אני מסתכל אל מלי והיא מביטה בי בשנייה ואז מורידה את פניה מובכת,״כן״, אני אומרת בביטחון.
״אז את מלי, אה?״, היא בוחנת אותה,״אני מקווה שתתנהגי לדריי מאוד טוב״, אני שומע רכושנות בקולה,״כי חסר לך אם את רק חושבת על לפגוע בו״, היא מצביעה עליי,״ברור?!״
״ברור, המפקד!״, מלי מגניבה צחקוק ומצדיעה לה. קייט פולטת אנחת ייאוש ומתיישבת במקום הקבוע שלנו.
״אז איפה היינו?״, מלי משחקת עם אצבעותיה על צווארון החולה שלי בהתגרות
״את לא זוכרת?״, אני עוטה הבעה המומה
״אה-אה״, היא מחייכת אליי חיוך מתגרה
״בואי אני יעזור לך, גבירתי״, אני מתקדם אל שפתיה במהירות.
״ג׳נטלמן״, היא מחייכת שנייה לפני שאנחנו ממשיכים את מה שקייט הפסיקה.
״אהמ-האם!״, אני שומע שוב את שיעולה של קייט. בחיי, מה יש לילדה הזאת?!
שוב אנחנו מפסיקים. ״קרה משהו?״, מלי מחייכת אל קייט חיוך סובלני
״רק חשבתי שמוטב שתדעו שהשיעור התחיל״, היא שוב פעם עם חיוך מתגרה,״זה יכול להיות מפדח אם המורה יתפוס אתכם ככה, לא?״, היא שוב חוזרת למקום שלה. לצערי היא צודקת. אני ומלי חוזרים להתיישב במקומות שלנו.
״איך ישנת?״, קייט מקפיצה אותי
״בסדר…״, אני מרגיש לו בנוח איתה 
״היו לך חלומות?״, היא מסתכלת עליי בציפייה
״כן״, איך שגמרתי להגיד את המילה הקצרה היא מוסיפה עוד שאלה,״עליי?״, הציפייה שלה גודלת ואני מתחיל לתהות אם קייט היא לא בעצם משוגעת שברחה מבית משוגעים. משוגעת מהסוג שאובססיים לדברים. ואני חושב שהדבר הזה הוא אני,״לא״, אני אומר ויודע שזה שקר. כמו בכל לילה מאז שקייט הגיעה יש לי חלומות עליה. רק שאני לא שולט בהם. הם כמו, כמו זיכרון ישן שלי. רק שאני לא מבין מאיפה. הרי אני זוכר את כל הילדות שלי. מלי, אני ואלכס גדלנו יחד. בתיכון אלכס ומלי התחילו לצאת אבל כשהיא גילתה שהוא בוגד בה עם אחת החברות שלה הם נפרדו והשלישייה התפצלה. אלכס לקח אותי תחת חסותו והרחיק אותי ל ג מ ר י ממלי. לפתע אני נזכר במה שמלי אמרה,׳שנים חיכיתי לזה׳. יכול להיות שהיא דלוקה עליי הרבה זמן ואלכס ידע מזה ובגלל זה הוא הרחיק אותי ממנה? כן, זה נשמע מתאים לאלכס.
״דריי? דריי!״, קולה של קייט מחזיר אותי אל המציאות,״וואו-הו! מישהו בבית?״, היא דופקת לי על המצח,״לא, נראה שלא״, היא מתייאשת ואז אני פולט איי. 
״אז אתה כן חי!״, היא מחייכת אליי
״כנראה שכן״, אני מחייך אליה חזרה
״אז איך הולך איתך ועם מלי?״, היא שואלת
״בסדר, כמו שראית״, אני מרגיש את החיוך שלי גדל ורואה את שלה קטן.
״כן, ראיתי״, היא ממלמלת. הצלצול נשמע ומלי באה ומתיישבת לי על הברכיים,״התגעגעתי״, היא מחייכת אליי
״גמני״, אני נושק לה קלות על השפתיים וקם. מחזיק אותה בידיי.
״משחק את הנסיך?״. היא מחייכת אליי
״כנראה״, אני שם לב לפתע שאנחנו באותה תנוחה שבה מראים את הנסיך מחזיק את הנסיכה בכל הסרטים המצוירים שראינו כשהיינו קטנים.
״ומה בתוכנית?״, היא נושקת לי שוב. אני מושך ממנה עוד נשיקה ואז עונה,״לחדר האוכל המפואר!״, אני עונה כמו כל האבירים בסרטים
״אתה מתכוון לקפיטריה?״, היא צוחקת
״טוב, אז לקפיטריה המחליאה שלנו…בואי נלך כבר, אחרת לא יישאר לנו כלום!״
״אתה זה עם הרגליים״, היא מזכירה לי שאני עדיין מחזיק אותה
״טוב נסיכה יש לי את האישור שלך ללכת?״, היא מהנהנת בראשה ואני מתחיל לקחת אותנו תוך כדי קבלת נשיקות ממלי שנראית מאושרת בדיוק כמוני.