מוכן לסוף? פרק 4

הסכסוך של מר ג'פרסון היה עם בנו היחיד, הנרי, שהחליט שברצונו ללמוד משחק ולעבוד בתיאטרון, בניגוד לרצון אביו, שציפה ממנו להמשיך במסורת המשפחתית ולרשת את ההנהלה של חברת התרופות הגדולה שבבעלות המשפחה (ביחד עם הירושה הגדולה מאביו, שלא תבוא אם יחליט לעבוד בתיאטרון). רונלד ג'פרסון כעס על בנו ולא ידע באיזה אמצעים יוכל לשכנעו לקבל עליו את התפקיד, הוא דאג לעתיד החברה ורצה שתישאר בחיק משפחתו ותמשיך להוות להם מקור פרנסה גם אחרי מותו, ואולי היה זה עניין סנטימנטלי, אולי הוא פשוט לא רצה שזרים ישתלטו על מפעל חייו. יותר מהכול, הוא כעס על בנו חלש האופי שלא היה מוכן לשאת באחריות של מה שקרא "עבודה אמתית", ובמקום זאת החליט לברוח אל עולם התיאטרון שקסם לו. מר ג'פרסון נזכר באחד מהריבים הרבים שהיו לו עם בנו, הוא שחזר את כול האירוע במוחו: "אבא, זה מה שאני אוהב וזה מה שאעשה!" הכריז בנו בתקיפות. "אז זה מה שחשוב עכשיו, אה? לעשות מה שאתה אוהב?! להיות 'מאושר'?!" גער בו אביו בנימה סרקסטית, "כמה מאושר תהיה כשיגמר לך הכסף ותיאלץ לחיות ברחוב?!" הוא הטיח את המילים לעבר בנו. "אבא, אתה לא יכול לראות ש…" "לא!" קטע אותו אביו בגערה מתפרצת, "אתה לא יכול לראות! אתה לא רואה מה חשוב בחיים באמת! אתה רק רואה מסביבך עולם צבעוני וקסום של פיות ופרחים, בו כול אחד יכול לעשות את מה שהוא רוצה ואוהב ולהיות מאושר! אתה חושב שזה באמת כך? למען השם, נתנו לך יותר מדי חופש כשהיית קטן! אולי אם היינו מחנכים אותך כמו שצריך – קצת יותר בקשיחות, היית מקשיב להיגיון…" בשלב זה אשתו של מר ג'פרסון התפרצה אל דבריו, "רונלד," היא פנתה אל בעלה ברכות, "אין טעם שתמשיך לדבר כך, הוא לא מבין…" היא התקרבה אליו וליטפה את לחיו. אם אשתו לא הייתה שם כדי לעצור אותו, הוא בוודאי היה ממשיך עד לקבלת התקף לב. היא הושיבה אותו על אחד הכיסאות שהיו בחדר והגישה לו כוס מים, פניו היו מיוזעות וגרונו היה יבש, הוא שתה בשקיקה, גופו כבר לא היה בנוי לריבים אינטנסיביים וסוחטי עצבים שכאלה.
אם חשבתם לרגע שמר ג'פרסון שכב כעת במיטתו והתחרט על הריבים והכעס על בנו, טעיתם! הוא לא התחרט על דבר, הוא עדיין כעס על בנו, על הבן שמרוב ריבים כבר עזב את הבית ובקושי דיבר עם אביו, על הבן שרק לפני כמה חודשים סיים את לימודי התיאטרון בניגוד לרצונו וכעת מחפש עבודה בתחום, עדיין מחפש עבודה, בעצם צריך לומר, ואם ימצא אותה, זה ספק גדול…
הנרי ג'פרסון כבר שמע את הבשורה על מצבו של אביו ורק לפני מספר שעות אזר את האומץ לנסוע אל האחוזה ולבקרו. הוא ארז כמה מזוודות מלאות בבגדים וחפצים שונים ועזב את דירת החדר בה התגורר, כדי לצאת לכיוון האוטובוס שייקח אותו מרחק כמה ערים משם, את הטיסה במטוס הוא לא יכל להרשות לעצמו.