הבית (חלק3)

בזמן שדן ניסה להיזכר מאיפה הילדה מוכרת לו, הצלצול קטע את מחשבותיו ואיתו המורה , מר. טורנהייל, שנראה כאילו בחיים לא שמע על ההמצאה ששמה" מסרק". "מר.טורנהייל היה מאותם אנשים ששאפו גבוה ומצאו את עצמם בתחתית. המורה המפוזר הבחין בתלמיד החדש והציג אותו בפניי הכיתה, הרגע המביך היה שהוא לא הפסיק לבהות בבחורה היפה.. בתקווה שאף אחד לא הבחין.
השיעור עבר בהצלחה והגיע הזמן להפסקה, בזמן שאסף דן את הספרים מהלוקר ניגש אליו נער; בעל שיער חום וחיוך רחב " הי, קוראים לי לואיס.. אז אתה הילד החדש הא?"
-אני מנחש שכן..
– טוב אז אני אעזור לך להכיר כאן את כולם.. גם אם תרצה או לא. אני אחזור עוד רגע..
דן עוד לא הספיק לענות וולואיס יצא לדרכו, בעודו ממשיך ללכת ולהביט לאחור, התנגש דן במישהי.
כל הספרים שלו ושלה נפלו וכשהם התכופפו להרימם(קלישאה) מבטיהם נפגשו..
זאת הייתה הבחורה היפה, ההיא שהוא מכיר!! הוא הביט בעיניה, מהופנט מיופיים ( הן היו שחורות, אבל בעלות ככ הרבה גוונים), הוא יכל לבהות בעיניה במשך שעות .. אבל בשלב מסוים הוא קלט שהיא מושיטה לו יד ואומרת משהו אבל הוא פשוט בוהה בה.
-"הי, הכל בסדר איתך שם?" אמרה הבחורה
-"אה? אממ כן מצטער אני קצת.."
-"מפוזר?מבולבל?"קטעה אותו
"כן משהו בסגנון" אמר דן וחייך אליה, "אני דן, איך קוראים לך?"
– "סופיה" אמרה והושיטה את ידה בפעם השנייה כדיי שיוכלו לבצע לחיצת יד כמו שצריך" אבל כל החברים קוראים לי סופי".
-"נעים להכיר". השיב דן, מהופנט מיופייה.
שאר היום בבית הספר עבר רגיל ולבסוף דן חזר הביתה. הוא עלה לחדרו מבלי לומר דבר לאמו.
~דפיקה נשמעת על דלת חדרו של דן~
אמא של דן מגיחה מאחוריי הדלת, " איך היה היום הראשון בבית הספר החדש? הכרת חברים? המורים נחמדים?"
-"אמא תעזבי אותי עם כל השאלות האלה את לא נותנת לי אוויר!" שאג דן על אמו.
אמו נרתעה לאחור, הביטה באדם שלכאורה הוא בנה והחליטה שעדיף לתת לו מרחב…"נדבר כשתירגע" אמרה לו באטימות כדיי שלא ידע מה היא מרגישה באמת, ויצאה מהחדר בהליכה מהירה… הדלת נסגרה והיא נכנסה לחדרה.. הביטה בתמונות של אביו ופשוט פרצה בבכי שקט.. וחנוק. כדיי שאף אחד לא יישמע ולא ידע.