תקועים במקום הכי לא צפוי…(40)

~מנקודת מבטה של מייגן~
אני וג'יין צחקנו בחדר, "איפה זואי? היא לא אמורה לחזור?" אמרה ג'יין תוך כדי צחוק, "אני חושבת שכן" נרגעתי ונשמעה דפיקה בדלת. פתחתי אותה מעט וראיתי את ליאם, לבי החסיר פעימה "היי, את לבד?" הוא שאל, "כן בדיוק התכוונתי לצאת" ג'יין צצה מאחוריי ויצאה מהחדר כשהיא קורצת לי. "ב..בוא כנס" גמגמתי והובלתי את ליאם לספה בחדר. "אני פשוט אדבר ישירות… את ממש מוצאת חן בעיניי מייגן" זה הכה בי כמו…. כמו.. אין לי איך לתאר! זה פשוט הכה בי! לא ידעתי מה לעשות אז פשוט הנהנתי כמו מפגרת. "אמ.. מייגן?" שאל והעביר יד בשיערו, מבט מאוכזב נסוך על פניו, "כן?" שאלתי והבטתי בו, הוא חייך חצי חיוך עצוב. קפצתי עליו בחיבוק, והוא כרך את ידיו סביבי, אז כן אני מודה, אני מאוהבת בליאם. אני מקווה שהוא לא שמע את פעימות לבי, הרגשתי חמימות בלתי מוסברת שהתפשטה בכל גופי. "זה אומר כן?" שאל ליאם לאחר שהתנתקנו מהחיבוק, "מה כן?" שאלתי לא מבינה, "כן, תהיי חברה שלי?" שאל וחייך חיוך מתוק. "כן" צחקתי והבטתי בעיניו, עיניים שאני יכולה לשקוע בהן, התקרבנו מעט ומצחינו התנגשו. רציתי להקפיא את הרגע הזה, רגע רק של שנינו.
הדלת נפתחה.
~מנקודת מבטה של ג'יין~
נכנסתי לחדרם של הבנים, זאין, נייל, זואי ומישהי בעלת שיער שחור ישבו על הספות ושוחחו ביניהם. נייל היה הראשון שהבחין שנכנסתי, "היי ג'יין" חייך חיוך קטן, "היי" חייכתי והתקדמתי לעברם. פניהם של כולם הופנו אליי. "היי אני אביה" אמרה הנערה בעלת השיער השחור, חייכתי אליה "ג'יין" אמרתי והתיישבתי. "איפה היית?" שאלתי את זואי, "סתם הסתובבתי, את?" שאלה וחייכה כשהיא עטופה בזרועותיו של זאין. "בחדר עם מייגן" חייכתי כשנזכרתי שהיא עכשיו לבד שם עם ליאם, "מייגן שם לבד?" זואי שאלה, והנהנתי. רגע! למה הנהנתי?? היא שם עם ליאם! "טוב במילא אין לי מה לעשות פה, אני אלך לקרוא לה לפה" אמר נייל ויצא מהר מהדלת. "מה??" שאלתי והתנערתי מהמחשבות, "נייל יצא הרגע לקרוא למייגן… יש בעיה?" שאלה זואי, "אני אסביר אחר כך" אמרתי ויצאתי במהירות אחרי נייל. הוא היה כמה צעדים מהדלת של החדר, "נייל עצ-" נאנחתי ברגע שהוא פתח את הדלת ונעמדתי מאחוריו. מייגן וליאם, קרובים מאוד, הביטו בנו בפרצופים מבולבלים ספק מאוכזבים ספק מופתעים. נאנחתי והבטתי במייגן במבט מתנצל 'סליחה' אמרתי בלי קול וגלגלתי עיניים אל עבר נייל, הוא וליאם החליפו מבטים. "בואי" נייל אמר לי, "סליחה" אמרתי והבטתי בהם עד שנייל סגר את הדלת. "אני כזאת מטומטמת!" אמרתי כשהלכנו במסדרון, "אוי תעזבי, טעויות קורות הם יתמודדו" נייל אמר בעידוד, "טעויות קורות?? זה היה הרגע שלהם ואני הרסתי אותו!" אמרתי בכעס עצמי. "היי, ג'יין, תירגעי! את ממש היסטרית" אמר וגיחך "זה לא שחרב העולם, הם יסתדרו מצוין" קרץ לי, "אולי… בכל זאת יצאתי מטומטמת" צחקתי. "את רשאית להפיל את האשמה גם עליי" אמר ודחף אותי קצת בכתף, "בשמחה" חייכתי, הייתה שתיקה מביכה והתחלנו להגביר את קצב צעדינו.

~מנקודת מבטה של נורה~
"על הרכבת הרים?" שאל לואי, "על הרכבת הרים" הנהנתי לחיוב, ורצנו אל סוף התור. אף פעם לא ממש פחדתי מהמתקנים האלה, להפך- אני די אוהבת רכבות הרים. "מפחדת?" שאל לואי וכרך את ידוע הימנית סביב כתפיי, "לא ממש" הודיתי בחיוך, "וואלה, יפה" אמר לואי ונשק לי בלחי. התור התקדם ושמעתי את הצרחות שבאות מהאנשים שכרגע על הרכבת עצמה, אני מודה שזה קצת הרתיע אותי.
"עוד מעט אנחנו" אמר לואי בהתרגשות וחיכך את ידיו אחת בשנייה.