תראי אותי ותזכרי

אני לא יכול לשמוע את השקט יותר,
הוא חודר אל תוך אוזניי, משקר.
אני לא יכול להאמין שאת לא כאן יותר,
זה כמו חלום, סיוט חוזר.

קול צחוקך עוד מהדהד בין הקירות,
חולף בשקט בין המסדרונות.
תמונתך עוד על הקיר תלויה,
לא נותנת לאיש להסיר אותה.

איך הכל קרה פתאום,
איך הבנתי שזה לא חלום.
אני חושב עלייך והדמעות עולות,
לא רוצות להפסיק,
ממשיכות.

את הבאת את שלווה אל חיי הסוערים,
את היית הניגוד של נפשי הקרה;
את הלכת והשארת כה הרבה מאחור,
את הלכת לך מבלי להביט לאחור.

האושר מחיי נעלם לו פתאום,
השקט חוזר ושורר בחדרי;
אני מקווה שאת צופה בי, גאה ומחייכת,
אני מקווה שאותי את עוד זוכרת.

איך הכל קרה פתאום,
איך הבנתי שזה לא חלום.
אני חושב עלייך והדמעות עולות,
לא רוצות להפסיק,
ממשיכות.