כנפי מלאך – פרק 1 (כנסו)

בס"ד

פרק 1:
"אד חכה לי" צעקה ג'יין, בעודה רצה אל עבר אד חברה הטוב ביותר,היא ידעה שהיא יכולה להשתמש
בכוחותיה המיוחדים כדי להשיג אותו אבל העדיפה לשמור על כוחותיה היום,
אד היה מלאך בעל יופי נדיר צבע עיניו היה כחול עמוק ושיערו בלונדיני, הוא חייך לעבר ג'יין את חיוכו המתוק שהיה תמיד מרוח על פניו "שלום ג'יין" אמר אד בקול חלש במקצת,
"שלום אד" אמרה ג'יין ונשאה את עיניה אל על, היא יכלה לראות את המלאכים הבוגרים מעופפים להם
בשמחה וחיוך עלה על פניה, "אתה מאמין אד מחר מתחילה המשימה שלנו וכשנחזור נוכל לעופף
גם אנחנו כמוהם" אמרה ג'יין בעודה מתפעלת מיכולת התעופה של המלאכים הבוגרים וממשיכה ללכת,
"גם אני מתרגש מכך, אבל אני רוצה יותר להגיע לעולמם של בני האדם, אבי סיפר לי שהם יצורים משונים מאוד" אמר אד בחיוך משונה קצת, "או אני כל כך רוצה לפגוש את בת או בן האדם שלי,
מעניין איזה אישיות תהיה לה" אמרה ג'יין בעודה קורנת משמחה,
"אחותי ספרה לי שעולם בני האדם שונה מאוד, מהעולם שלנו, אצל בני האדם לא כולם שווים"
והתבונן בעיניה הירוקות של ג'יין שיכלו להפנט כל מי שהתבונן בהם, "מה הכוונה בכך שלא כולם שווים?" שאלה ג'יין בפנים מבולבלות,
"הכוונה היא שלחלק מבני האדם מתייחסים יותר טוב מלבני אדם אחרים"
"מה? אבל למה? הרי כולם נולדו מבטן, וכולם היו תינוקות בתחילת דרכם, הרי זה מה שהמלאך המורה שלנו אמר לנו לא? כך זה אצל בני האדם" אמרה ג'יין מופתעת מעט,
"גם אני חשבתי כך, אבל אחותי ספרה לי שיש אצל בני האדם דבר שנקרא כסף
ומי שיש לו יותר מזה הוא הכי טוב בעיני בני האדם"
"מה זה כסף?" שאלה ג'יין ועיקמה את פניה להבעת בלבול חמודה ביותר,
"כסף זה עיגולים משונים שיש להם ערך רב אצל בני האדם, זה לפחות מה שאחותי הסבירה לי"
"אבל זה מוזר, למה שיעריכו משהו כי יש לו יותר, מה עם איך שהוא מתנהג, אמרו לי שבעולם בני האדם יש אנשים שהם לא טובים אחד אל השני, אני לא יודעת איך זה יכול להיות אבל זה מה
שסיפרו לי" אמרה ג'יין והתבוננה באד כמחכה לתשובה אך הוא לא ענה,
"בני האדם הם יצורים משונים מאוד" קבעה ג'יין וחייכה חיוך קטן,
"אין ספק" אמר אד וחיוך קטן עלה על פניו ושניהם נכנסו לתוך בניין גדול,
לבן שאליו נכנסו עוד עשרות מלאכים כמוהם.

"אור שמש נפלא מלאכים טהורים שלי" אמר המורה כאשר נכנס לכיתה שבה ישבו
כ-10 מלאכים שישבו על עננים קטנים לבנים, בניהם אד וג'יין, "אור שמש נפלא" ענו כולם והתבוננו במורה המלאך בעל הכנפיים הגדולות בחיוך רחב,
"אני מניח שכולם מתרגשים לקראת מחר" אמר המורה בקול שקט ומרגיע ובחיוך רחב, וכל המלאכים הנהנו, "אז בגלל מחר החלטתי שהשיעור יהיה שונה משאר השיעורים, היום אנחנו נלמד קצת על בני האדם" אמר המורה וריחף לו מעל התלמידים, וכל התלמידים התבוננו
במורה בהתפעלות "או, זה בטח נפלא כשיש כנפיים" אמרה ג'יין בחיוך,
"ללא ספק" אמר המורה "אבל עוד יותר נפלא זוהי הדרך שעושים כדי לקבל אותם" הוסיף,
"לעזור לבן אדם, נכון?" אמר אד בשמחה, "אכן כן" אמר המורה בהתלהבות והפסיק להתעופף מעל התלמידים, "לפני שתיגשו למשימה שלכם עליכם לדעת כמה דברים" אמר המורה והרים את אצבעו,
"הראשון הוא שעליכם להיזהר עם בני האדם, בני האדם יכולים להיות לפעמים מאוד לא נחמדים,
השני הוא שברגע שתגיעו לעולם בני האדם אתם תקבלו תכונות אנושיות כמו כאב, פחד, עצב…" אמר המורה ושם לב לג'יין שמצביעה והנהן לנתינת רשות, "המורה מה זה כאב, פחד ועצב?" שאלה ג'יין בתמימות, והמורה חייך "אתם כבר תבינו לבד, ואם יש משהו שאתם לא מבינים, תוכלו לשאול את בן או בת האדם שלכם" אמר "כן אד" הוסיף המורה כשראה את אד מצביע "המורה איך נדע מיהו בן או בת האדם שלנו" אמר אד, "כשתראו אותו או אותה אתם כבר תדעו" אמר המורה "ויש עוד דבר חשוב מאוד"
אמר המורה בקול רציני, "מהו?" שאלה ג'יין בסקרנות "לבני האדם אסור לדעת שאתם מלאכים, רק לבן או בת האדם שלכם מותר לדעת" אמר המורה ברצינות
"למה?" שאלה אחת המלאכיות
"כי לרוב בני האדם אין יכולת דמיון וקבלה כמו שלנו המלאכים והם עלולים להשתגע"
כל התלמידים נראו מבולבלים אך נשארו בשקט והנהנו לכן,
"אז בהצלחה" אמר המורה בחיוך שהתפרס עליו פניו המלאכים חייכו בתשובה ויצאו מהכיתה נרגשים.

כשהגיע הבוקר חייכה לעצמה ג'יין חיוך מתוק וקפצה מהענן שעליו חיכתה כל הלילה,
"יום כנפיים שמח" אמרה לעצמה ג'יין ולבשה את הבגדים שאמה נתנה לה. היא לבשה שמלה לבנה מתנפנפת ארוכה 'הספר' חשבה לעצמה ג'יין היא מיהרה להושיט את ידה מלפנים וספר זהוב הופיע בידה, היא התקדמה במהירות לנקודת ההתחלה לעבר אביה, אמה ואחיה הגדול סם, הפעם האחרונה שהייתה שם היה כאשר אחיה סם הלך למשימה שלו בעצמו והיא ליוותה אותו לפתע רוח החלה לנשוב ופתח גדול נפער באדמה, ובתור ישר קפץ מלאך מלאך לתוכו "בהצלחה" אמרו אמא ואביה של ג'יין, וג'יין התבוננה בפתח ובמלאכים שנכנסים לתוכו, "תענדי את זה קטנטונת" הגיש סם לג'יין צמיד כסף יפיפה שעליו דוגמה של כנפי מלאך וחייך אליה "תודה" חייכה במתיקות.
היא הפנתה את מבטה וראתה את אד קופץ גם הוא, היא נשמע עמוק והסתכלה על אחיה סם שהמשיך
שחייך לעברה וג'יין הסתובבה לעבר הפתח וקפצה לתוכו.

ג'יין צרחה בעודה נופלת אל אדמה מוצקה שהרגישה לעומתהעננים שהייתה רגילה להם "אני חייבת לעבוד על הנחיתות האלה" צחקקה ונעמדה על רגליה "אני צריכה לחפש את בת או בן האדם שלי,טוב אז בואו נראה, מקום המחייה של בני האדם, עוד אחד, עוד אחד, עוד אחד, בני אדם רודפים אחר בת אדם, עוד מקום מחייה, רגע מה?!" אמרה ג'יין והעבירה את עיניה אל נערה שנראתה כבת גילה של ג'יין, לא ניתן היה לראות מרחוק את פניה והיא ברחה מכמה שוטרים שרדפו אחריה "זה היה קל" אמרה ג'יין לעצמה והתקדמה במהירות לעבר הנערה שנכנסה בטעות לדרך ללא מוצא………..