צ'יזבאט לילי-המשך לפרק-5…
צ'יזבאט לילי********המשך לפרק-5********
"למה את לא מחייכת,חמדתי?" קול הנער אמר בחלקלקות בעוד שאמא ואוור צוחקות. אור משונה יוצא מעייניה של אמא, אור צהוב בוהק. לא להסתכל בעין! אבל,היא כל כך זוהרת ויפה. אני מנסה לצאת מזה וזורקת במהירות אבן אל אימי, היא נסוגה לאחור ואני רצה ובוכה. אני אוספת אבנים בדרך, הם מה שיעזרו לי להתחמק מעייניהם של הקולות. אני נופלת לתוך חור שהיה בבית הישן ומוצאת את עצמי מוקפת בובות גדולות בדמות תינוקות וליצנים. אני ממשיכה לרוץ כשהקולות בעקבותיי אוור זורקת לעברי סכין שפוגעת בבובת ליצן ואמא זורקת אבנים לוהטות שפגעו בבובת תינוק מפלסטיק ומציתה אותה. אני רואה איך עיניו של בובת התינוק יוצאות מחוריהן, אני שומעת את קול הנער בעקבותיי וממשיכה לרוץ במהירות. הבית ניצת מאבניי האש של אמא ואני יוצאת ממנו במהירות. אני מחוץ לבית ואני ממשיכה לרוץ בלי להפסיק. אני נכנסת בלי לשים לב לחדר גדול מבטון והקולות בעקבותיי. הם נכנסים לחדר ומקיפים אותי. "אז,ג'ס?סיימת לברוח?" אמא שאלה בעודה צוחקת צחוק חולני. אוור זורקת לעברי עד סכין מושחזת, אני לוקחת אותה וזורקת לעברה,היא מתחמקת בקלילות מהסכין מחייכת. אני מתחילה לצעוק בקולי קולות וקול הנער צוחק בהנאה, הוא מעביר את ידו על ראשי ואני חוזרת לביתי ולחדרי. אני עולה לקומה למעלה ומגלה שהגופה של הילדה הקטנה נעלמה וכל מה שנשאר זה כתם דם גדול. אני מנסה לנקות אותו ללא הצלחה,אני יורדת לחדרי, פותחת את המחברת וכותבת: 'העתק של הבית, גופה של אמא כיילדה, אמא הופכת לאחד הקולות. בית נטוש וגדול, חדר מלא בבובות וחדר ריק. הם שוב נתנו לי לברוח, אני בטוחה שאגלה בקרוב למה. נ.ב- אז, סיימתי לברוח?'
תגובות (6)
אימאאא
ממש אהבתי!! 3>
וואו קריפי תמשיכיייי!! D:
אומיגאד תמשיכייי
תמשיכי
אני כנראה ימשיך מחר…
אני מניחה שאת לא תיראי אם אני אכתוב לך בפרקים הקודמים תגובות, אז אני פשוט אגיב סיכום קצר של כל הפרקים ^-^:
וואו! ההקדמה ממש סיקרנה אותי, ומפרק לפרק זה הופך להיות יותר ויותר מפחיד! אהבתי שהוספת לסיפור גם את הפורום ואת היומן שהיא כותבת בו בכל סוף פרק, זה רעיון ממש טוב :) הכתיבה שלך מעולה, והסיפור קריפי וממכר בו זמנית!
מחכה להמשך :)
loren <3