מתי היא תשים לב.. פרק 26 חלק א' המשך לאתמול ♥

פקחתי את עיניי באיטיות מסתגלת לאור המחריד שתקף את עיניי.
ניסיתי לזוז והרגשתי משקל עליי. הבטתי הצידה וראיתי את מתן שוכב צמוד אליי. ידו מונחת על המותן שלי מקרבת אותי אליו. ראשו נקבר בגבי ואפו בשקע שבין הצוואר לכתף.
הורדתי את ידו ממני וקמתי מהמיטה. הסתכלתי עליו. הוא כל כך חתיך. חמוד. מתוק. מתחשב. דואג. הכל!.
הבטתי במראה שבחדר שלו והסתכלתי על הגוף שלי. הבגדים של מתן היו גדולים עליי ונראו כמו אוהל עליי.
המכנס טרנינג האפור שלו שגלש מטה מעט מהמותן שלי וחשף פס קטן של התחתון. והחולצת טריקו שבאופן מוזר היא של אישה. היא הונחה בול על גופי. האזור של הצוואר בצורת עיגול, מונע מהחזה להציץ. ורק את המותניים ראו.
נכנסצי לשירותים שבמסדרון ועשיתי פיפי, מזל שהוא ישן.
קמתי לשטוף ידיים וצחצחתי שיניים אחרי שחיפשתי שנה מברשת שיניים חדשה מקופסא. התחלתי לצחצח עם המשחת מנטה.
אני לא רוצה לחשוב על מה הלך לי בפה. במיוחד שהלכנו בלי לצחצח שיניים.
גרגרתי מים וירקתי לכיור ושטפתי פנים מעט.
הבטתי על השיער והודתי לה' שהשיער נשאר כקדמותו ולא קמתי כמו סרח מהמומינים. (דמות מהסדרת המומינים).
יצאתי מהמקלחת כשאני מגוללת בראשי את אירועי אמש. איך צרחתי כמו ילדה סתומה ובכיתי. איך התוודתי בפניו? עכשיו בכלל לא יהיה לי סיכוי איתו. הוא יחשוב שאני איזה היפוכונדרית שמפחדת מכל מחלה שהיא שומעת. מכל דבר שזז.
הלכתי לחדר ונשכבתי ליד מתן. הוא עדיין ישן. נכנסתי לאיפון ועניתי רק להודעה שבקבוצה של משפחת אוחנה. הקבוצה של המשפחה היחידה שלי. אורי, שרית, ליאור ועדן.
עדכנתי את אורי שאני ישנה אצל מתן והוא התחיל עם ההערות האבהיות. לא לעשות שטויות. וגם שרית אמרה. אני אוהבת אותם!

-משפחת אוחנה אמרתם?- (השם של הקבוצה)
אורי ♥: 'ילדודס היכן אתם?'
שרית ♥: 'ליאור ועדן! יש לכם 2 שניות להתייצב במטבח לאכול'
ליאורי ♥: 'אנחנו לא רעבים, אני עם חברים אני יחזור מאוחר'
פשושה קטנה♥: 'אני לא רעבה!! ואני בחדר עם לינוי'
אורי♥: 'עדן אל תחכי להדר, היא לא תבוא בערב' רשם אורי
פשושה קטנה ♥: 'מי לקח לי אותה!?!?!'
שרית♥: 'היא אצל ידיד שלה, הדרי בובה קטנה, אולי תקפצי לאכול?'
ליאורי ♥: 'מי כיבה לי את האור במקלחת!! עדן אני יצא מהמקלחת כדאי לך לברוח'
אורי ♥: 'אתם כל כך מזכירים את אמא שלכם חחח'
שרית ♥: 'אהובי?'
אורי ♥: 'מאמי לא כאן.. הילדים פה'
שרית ♥: 'תמצא מקום אחר לישון בו היום, ותחשוב על מה שאמרת! חצוף!'

צחקתי מעט, זה עוד כלום למה שהם מסוגלים.. פעם הם עשו תחרות מי רושם אני אוהב אותך הרבה פעמים וליאור יצא מהקבוצה חחחח

"דודו התעוררת?" שאל אותי מתן. לא קוראים לי דודו, זה שם של גבר!
"אכן צוצו" אמרתי וצחקתי טיפה.
"חבל, אל תתחילי" אמר וקם מהמיטה ויצא מהחדר.
אני לא מבינה מה מתן עושה. הוא גורם לי להתאהב בו ואחרי זה הוא מסדר לנו לישון בנפרד?! הוא אוהב אותי? אני לא מבינה! הוא משחק איתי?
הוא חזר אחרי 10 דקות ונשכב במיטה בחזרה.
"נלך עוד מעט לאכול?" שאל, הנהנתי בראשי והמשכתי להקליד לעדן הודעה
הוא הזיז אותי כל שניה והציק לי בכוונה! עם הרגליים שלו הוא הזיז אותי!
"מתן די" צחקתי והמשכתי להקליד.
"תגידי לי בוקר טוב ואז" אמר.
כיביתי את האיפו והחלטתי לבדוק את הרגשות שלו ואת הרגשות שלי!.
התהפכתי על הבטן והתקרבתי אל מתן. התרוממתי מעט ונשענתי על מרפקיי.
התקרבתי אל פניו יותר ויותר עד שלא היה בנינו לאן להתקרב. ממש מילימטר מהפה שלו. הוא הביט בי וליקק מעט את שפתיו. התקרבתי אל אוזנו באיטיות ואמרתי בלחישה נעימה שהרגשתי שמשפיעה עליו "בוקר טוב צוצו" ונשקתי באיטיות ללחי שלו 3 נשיקות אחד ליד האוזן וירדתי באלכסון אל אמצע הלחי והנשיקה השלישית בזווית של השפתיים שלו. חייכתי חיוך קטן ומתן היה נראה מבולבל. הוא לא הגיב והרגשתי מטומטמת. בהחלט התנהגתי כמו זונה. אין פלא שתומר אמר עליי כאלה דברים.
"א.. אני מצטערת.." אמרתי והתרחקתי ממנו. יופי סתומה. מפשלת פעם אחר פעם.
"זה בסדר" אמר וקם מהמיטה. רציתי לבכות.
הוא התקדם אל הדלת ולא הביט בי. נשכבתי על המיטה על הגב ועצמתי את עיניי, משכתי מעליי את השמיכה והקשבתי לרעש הדלת הנסגרת. אני רוצה לעוף מכאן!
השמיכה ירדה מפניי ופקחתי את עיניי באיטיות מסתכלת מה התגובה שלו.
"רציתי לבקש משהו.." אמר והשפיל את ראשו.
"זה בסדר. אני אלך עכשיו" אמרתי, מכינה את עצמי לטעות שאני צריכה לשלם עליה. הוא צחק צחוק קטן אפילו שזה לא היה מצחיק. הוא רק ניסה להפיג את המתח מהעביר. הוא רכן אל עברי ונשק לי נשיקה קטנה על הפה. מה?! זה אמיתי?
גופו נשכב מעל גופי , גורם לגופי להימחץ תחת המזרון.
הגבתי לנשיקה בהחלט. שפתינו זזו בתיאום. הוא ליקק את שפתיי התחתונה ומשך אותה מעט למטה עם שתיי שפתיו הטעימות להפליא ובאיטיות לשונו נכנסה אל תוך פי. מה זאת הנשיקה הטובה הזאת?! הנחתי את ידיי על עורפו מקרבת אותו כמה שאפשר!
התעצבנתי כשהוא לא התקרב אליי יותר אבל המשכתי עם הנשיקה. האנחות חמקו בלי הרף מבעד לשפתיי. זאת רק נשיקה. אני כנראה נואשת.
הוא הניח את ידיו על מותני החשופות והפך אותנו. אני מעליו. התקרבתי אל שפתיו והחלטתי להעמיק את הנשיקה עד אין כוחי. רק להרגיש אותו. אבל מה זה אומר עלינו? אנחנו רק ידידים טובים? עם הטבות?
התנתקתי מהנשיקה ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי. הוא הסתכל בעיניי, הפעם הראשונה מאז כל הבוקר הזה. הוא הניח את ידיו על צווארי היכן שהדופק ונישק אותי עוד פעם. זה בא מהסכמה. אני רוצה.
נישקתי אותו וידיו עברו במגלשה מצווארי אל כתפיי מכתפיי אל ידיי הישר אל גבי התחתון ובצעדים איטים אל ישבני. .
החזרתי את ידיי אל צווארו היכן שהדופק והזזתי את רגלי בעצבנו. כשהשמיכה המעצבנת מנעה ממני להתקרב אליו יותר.
הוא צחק ואני נאנחתי בעייפות, נשמתי כמו שלא נשמתי בחיים. הנחתי את ידיי על החזה שלו, משמשת לי ככרית אנושית. הנחתי את ראשי על ידיי ועצמתי את עיניי.
שמעתי את פעימות ליבו המואצות ואת נשימותיו החמות הנוחתות על ראשי.
ידיו ליטפו את גבי מלמעלה עד למטה ובפעם השלישית הוא משך מעלינו את השמיכה. מכסה אותנו. הרגשתי עייפה. רק התנשקנו… מה אני עייפה.. הרגע קמתי.. אולי אני מאושרת ובגלל זה מרגיש לי ככה?.
זאת הנשיקה הכי טובה שהיתה לי עד היום.
אז מי ניצח?
תומר?
מתן?
איך בוחרים?
עצמתי את עיניי והקשבתי רק לרחב הנעים והשקט שכאן. ידיו של מתן הונחו על גבי התחתון. אצבעותיו מציירות קווים דמיוניים על גבי.
נרדמתי? לא נרדמתי. אי אפשר להירדם אחרי רגע קסום כזה.
"מתן" אמרתי בלחש. מפחדת להרוס את הרגע הזה.
הוא המהם בקולו מחכה שאני ידבר. העדפתי לא לדבר. זה סתם יהרוס את כל הרגע. אבל החלטתי שכן. אני חייבת
"אתה.. אתה מצטער על מה שקרה ע..עכשיו?" אמרתי מעט מהססת. המשכתי להניח את ראשי עליו. לא רציתי לדבר.
"לא, את מצטערת?" שאל. יש. הוא לא מצטער. זה אומר שעדיין יש לנו סיכוי.
"אני לא יודעת.." אמרתי בעצב.
הוא רק נשם.
"זה יפגע בקשר שלנו?" שאלתי, עשיתי טעות שחציתי את הגבול.
"אני לא ישקר לך.. אני כן מרגיש אלייך משהו.." אמר
"גם אני" הודתי ןלא הסתכלתי עליו בכלל.
"אבל זה לא אפשרי.. את היית עם תומר.. תומר הוא היה כמו אח שלי" אמר
רציתי לבכות. אז.. אין בנינו כלום.
"אני אקח את הנשיקה כמזכרת ארוכה" אמר. קמתי מגופו והנהנתי. יצאתי מהחדר, הוא לא שאל לאן. נכנסתי לשירותים ובכיתי בשקט.
רק לנקות את כל זה ממני. אני.. אני אוהבת אותו..
'ככה אמרת לגביי תומר' אמר המחשבה שלי.
שטפתי פנים ויצאתי מהשירותים. הלכתי אל החדר של מתן והתכופפתי אל התיק שלי והוצאתי את האיפור. אני חוזרת הביתה. אל הדירה שלי. לבד.
שמתי מעט מהסומק על המברשת ובמהירות ועדינות ומיומנות שמתי על עצם הלחי. גורמת לי להיראות 'חיה' ולא 'מתה'.
הוצאתי את האיילינר מהתיק והעברתי פס דק על עיניי יוצרת שפיץ דק מעט ואת האודם הורדרד בהיר בהיר מרחתי לשפתיי. נשמתי נשימה עמוקה יהשפרתתי עליי מהבושם שהיה לי בתיק והתקרבתי אל המיטה. לקחתי את האיפון והכנסתי לתיק. הלכתי אל המקלחת והחלפתי לבגדים שלי בחזרה.
"מתן.. אני הולכת.." אמרתי.
"את צריכה שאני ייקח אותך?" שאל,
הנדתי את ראשי לשלילה ויצאתי מהבית. לא משאירה ממני זכר. רק את הריח של הבושם ההולך אחריי.
דפוקה את דפוקה!!
הלכתי אל הבית שהיה שלי שקרוב לכאן בערך. מרחק הליכה של רבע שעה עשרים דקות.
הלכתי וחייכתי אל אנשים גם כשרציתי לסכות בתוך תוכי. אני אלך אל אמא. ואני יקח את טימור ושתינו נסע אל סבתא. נישן שם. עדיף.
גם ככה זה החופש של טימור.
הלכתי אל הבית ונכנסתי לדירה. מזל שהרכב שלי כאן. אבא חזר לארץ ולקח את הרכב לתיקון. לא ראיתי אותו הרבה זמן.
"הדר!!" קפצה עליי טימור בחיבוק. הרמתי את משפיי השמש שלי על הראש והרמתי את טימור שנתלתה עליי כמו קוף ולא רצתה לרדת!
"בובו. איך החופש?" שאלתי
"משעמם לי בבית" אמרה בעצב וירדה ממני. אמא בדיוק הדליקה במחשב נייד שלה כמה דברים. אני יחזק את הקשר עם המשפחה. הם המשפחה שלי.
"מה נשמע אמא? חזרתי מהבסיס מוקדם" אמרתי והתיישבתי בספה מעט רחוק ממנה ותימור התיישבה עליי.
"מ.. בסדר" אמרה והמשיכה להקליד.
רוצים לשמוע סוד?.
מכיתה י' אמא לא חיבקה אותי. 3 שנים ההורים שלי לא חיבקו אותי. ואם הם חיבקו זה רק לתמונה למגזין שזכיתי במלכת היופי של ראשון בכיתה י'.
מכיתה ג' לא אמרו לי שאוהבים אותי. 10 שנים לא שמעתי את המילה 'אני אוהבת אותך ילדה שלי'
מכיתה יא' לא קיבלתי חיוך תמים. חיוך קטן. שנתיים לא חייכו אליי המשפחה שלי.
מתחילת הצבא לא גרתי בבית. שנה שאני גרה בדירה שכורה.

"טימור רוצה ניסע אל סבתא? נלך לחווה שלה?" שאלתי את טימור והיא חייכה והתלהבה "כן! ואני יביא את הברבית שלי שתרכב איתנו על הסוס!" אמרה
"יש לי כרטיסים למלון באילת, אנחנו אמורות ללכת אני וטימור היום" אמרה אמא
"ואיפה אבא?" שאלתי
"בעבודה" אמרה. בעבודה? כל החיים?
"אה.. טוב אז טימור אז לא נוכל לנסוע" אמרתי וחייכתי אליה חיוך קטן מצטער.
"לא רוצה!!!אני רומה לנסוע עם הדר!!" אמרה טימור וקמה לחדר שלה.
הסתכלתי על אמא ולא ידעתי מה להגיד.
"מה הדר! מה? מה בא לך להגיד עכשיו?" אמרה אמא בעצבים.
"כלום.. אז מתי אתן יוצאות?" שאלתי
"בגללך אנחנו לא יוצאות" אמרה אמא. יש לה קטע כזה להתנער ממחויבויות. היא יוצאת באמצע ומאשימה אותי. ככה זה כל הזמן. כמו שהינו אמורים לטוס לניו יורק אמא יום לפני הטיסה האשימה אותי שאיבדתי לה בגד בגלל זה היא לא רצתה לטוס.
"אז לקחת אותה אל סבתא?" שאלתי
"לכו לאילת" אמרה. יש אילת! הנה אני מגיעה! לשכוח מכולם!
יצאנו מהבית ונכנסנו לרכב שלי כשלטימור יש מזוודה ענקית והיא לבושה בשמלת מקסי חמודה בצבע ורוד
הזמנתי 2 כרטיסי טיסה כי מי יסע עד לאילת?! הלכתי לבית וטימור איתי, ארגנתי מזוודה ולא הודעתי לאף אחד ונסעתי לשדה התעופה.

-משפחת אוחנה אמרתם?!-
אני: 'אהובים שלי, אני וטימור טסות לאילת. טיפה להתנקות מכל מה שעבר עליי החודש. מצטערת על זה שרק עכשיו אני מודיעה, פשוט זה ספונטני. אני אוהבת אותכם!' רשמתי וניתקתי את האיפון. לא עניין אותי ההודעות של מתן.

עלינו למטוס וטימור עלתה איתי למטוס. היא מעולם לא טסה איזה אושר גרמתי לה.
"נוחתים!" אמרה טימור בהתלהבות.
והנה אנחנו במלון. עלינו לחדר והחלפנו לבגד ים, ירדנו במעלית כשאנחנו לבושות בשורט וגופיה. הורדנו את הבגדים ונכנסנו לבריכה. הייתי על שפת הבריכה, נהנצי מהשמש הקופחת. מרחתי אצ טימור בקרם הגנה והינו בבריכה של הגדולים אבל במים הרדודים שטימור לא תטבע לי.
צילמתי אותה ושלחתי לאמא שלי שלא תדאג.
"טימורי את נהנת?" שאלתי אותה והיא צחקה וצללה במים.
סידרתי מעט את הבגד ים משולשים השחור שקיבלתי מהמעצבת שדיגמנתי בשבילה.
טימור הכירה מישהי בגיל שלה, איזה מצחיק זה. הן שחו ובגלל שפחדתי שמתי לטימור מצופים.
המשכתי להסתכל עליהן ולהנות מהשמש שמשזפת אותי.
"אפשר לשבת?" שאל מישהו. זזתי מעט הצידה והוא התיישב.
"מה את עושה איפה שהקטנים?" שאל. לא היה לי כוח.
"משגיחה על.. אחותי הקטנה" איך מגדירים את טימור?
"יפה. גם אני משגיח על אחותי. הנה זאתי השובבה עם השיער החום דבש" אמר. היא במקרה זאת ששיחקה עם עם טימור
"זאת אחותי לידה" אמרתי בחיוך קטן
"אז הולך להיות לנו חופשה מהנה הא?" אמר.
"הלוואי" מלמלתי והחלטתי לענות למתן שהתקשר אליי.

"הדר! נפגעת או משהו?" שאל מתן
"לא.. פשוט מיהרתי אל טימור" חירטטתי.
"טוב.. אני באמת מקווה שזה לא ייפגע בנו" אמר.
"טוב" אמרתי וסיימנו לדבר .

"חבר שלך?" שאל והביט על אחותו ועל טימור.
"הלוואי" פלטתי. שיט.
"כנראה הוא עיוור אם הוא עוד לא יצא איתך" אמר וצחק.
"למה?" שאלתי
"כי את יפה, וגם את נראת חמודה, לא איסה חופרת או מעצבנת" אמר
"מכיר קודים אחים? חברים? משהו כזה?" הסתבכתי
"כן" צחק
"הוא מאמין בבולשיט הזה" אמרתי בחיוך קטן והבטתי בו.
"את אחות של חבר שלו?" שאל בהיסוס
"אקסית של חבר שלו." אמרתי בעצב
"קשה יותר…" מלמל לעצמו.
"כן משהו כזה.." אמרתי והרמתי את טימור לשבת עליי. כולי רטובה בגללה.
"תראי הכרתי חברה! קוראים לה תמר" אמרה טימור וחברה שלה הלכה ליד אח שלה שישב לידי.
"איזה כיף לך, יש לך הרבה חברות" אמרתי בחיוך.
"אני רעבה הדרי" אמרה טימור. מזל שיש כאן ארוחת צהריים.
"בואי נלך לאכול, תיפרדי מחברה שלך ונלך" אמרתי וטימור עשתה כך. הלכנו לחדר אוכל ואכלנו.
התיישבנו בחדר אוכל עם הבגדים ששמנו מעל הבגד ים וישבנו לאכול. אכלתי הרבה. אני מרגישה פרה. ותומר ומתן לא אוהבים פרות..
"הדר! הדר!" קראה לי טימור מלא פעמים
"תאכלי בובו, לא יהיה לך כוח" אמרתי וטימור אכלה את השניצל. דיברתי מעט באיפון עם עומרי וענבר. גם הם לא מדברים עם תומר ולא עם מתן. הם התפרקו בגללי.
"הדר תומר יבוא לכאן?" שאלה טימור.
"לא מאמי" אמרתי לה והתעסקתי באוכל. הוא עסוק בלדפוק את נטשה במיטה שלי.
"ומתן?" שאלה והביטה בי בעינייה הירוקות הנוצצות
"גם לא מאמי" אמרתי, הוא עסוק בקוד גברים טיפשי.
סיימנו לאכול והחלטנו לחזור לבריכה, יש עכשיו את הצוות בידור. נשכבתי במיטת שיזוף והסתכלתי על טימור שישבה בכיסא איתי ושיחקה באיפון שלי.
"רוצה להיכנס לבריכה, ללכת לקניון או ללכת לשחק עם הצוות בידור?" שאלתי אותה
"לשחק עם ההיא עם החליפה" אמרה טימור, ההיא מהצוות בידור שיחקה איתה ואני נשכבתי במיטת שיזוף שמה עליי את המשקפי שמש ומסתכלת על טימור בזמן שאני משתזפת.
"פעם שלישית גלידה?" שמעתי את הבחור הזה שהתיישב לידי בבריכה.
"עליי הגלידה" צחקתי.
השעה 8 בערב, התחיל להיות נעים. לא להאמין שאנחנו תכף יום שלם באילת!
סיימתי להתקלח והתלבשתי בשורט בהיר עם מעט קרעים ויש בכיס הקדמי ניטים. לבשתי חולצת מחוך שחור עם פייטים שחורים וכפכפי הוייאנס באז' קניתי לטימור גם וויאנס באז'
היא לבשה גם שורט כמו שלי וגופיה שחורה.
יצאנו לטיילת וקניתי לה כמה בגדים ותפוח מסוכר. וגלידה. טיילנו הרבה בטיילת. זה היה כיף.
חזרנו לקניון וקניתי משם כמה דברים שלא הבאתי במזוודה וחזרנו למלון, עלינו במעלית ואני החזקתי את כל השקיות של טימור.
"מי שמגיע אחרון הוא מכוער" צחקה טימור ורצה מהמעלית אל החדר שהיה בקצה המסדרון.
"טימור את תפלי תזהרי" אמרתי ונגררתי אחריה. באתי לפתוח את הדלת והסתובבתי אחורה וראיתי.. ראיתי אותו! עוד פעם..
"