עולם מושלם – פרק 7 מוקדש לאור ולאחותי בווריד

מהפרק הקודם:
"אני אוהב אותך." קיבלתי אסמס באייפון ארבע שלי, לא! לא מספיק שניים, צריך עוד אחד?! למה?!

~נייל~
תוך כמה דקות הגענו לפארק, השם שלו היה "הפארק על שם אלן דינגוול", אלן הייתה חולת סרטן הריאות, שלמרות כל ההתמודדות שלה עם המחלה לא וויתרה על שנייה אחת, וחיה את החיים עד קיצם. אני, היילי, הארי ואופיר התיישבנו על ספסל אחד והבנות ישר התחילו לדבר, ניסינו להשתתף אבל לא ידענו מה, מי, איך ואיפה.
אמרתי להיי שאני הולך לשירותים, שהיו כמה עשרות מטרים משם, ובאמת התכוונתי ללכת אליהם עד שראיתי את לואי ואור יושבים על שני ענפים של עץ די קרוב ומדברים, אבל זה לא נראה כמו דיבור. זה נראה כמו משהו הרבה, הרבה יותר קרוב.

~לואי~
"תסתכל הצידה. יש לידך מזרקה. לך אליה. תעקוף אותה ותסובב את הראש שמאלה. יש שם עץ. אני יושבת על העץ. בוא אליי." קיבלתי אס אם אס ברגע שנכנסתי בשערי הפארק, עקבתי אחרי הוראות האסמס ובסוף נגלתה לי אור, אהבתי האחת והיחידה, יושבת בחינניות ובמתיקות שעוד לא ראיתי לפניה ורגליה משתלשלות מגובה שלושה מטר, מענף בעובי בינוני על העץ.
"מה קורה?" שאלתי באיזי כמו שאני רגיל, אבל מעט נבהלתי בתוך תוכי שהבעתה של אור נגלתה לי רצינית ביותר. "אכפת לך לקרוא לזאין?" אני צריכה לדבר עם שניכם." היא אמרה ותוך דקה שנינו היינו שם, מחכים שאור תאמר מה שרצתה.
"תקשיבו, אתם שניכם מדהימים, באמת, אבל אני יכולה לבחור רק באחד, ולמרות כל ההתלבטויות שלי כבר יש בלבי את האחד הזה. שניכם נערים יפי תואר, מקסימים, שרים מהמם וכולי.. אבל יש לי רק אחד." היא אמרה.
נדרכתי לשמוע את שמו של בחיר לבה, מקוה שזה אני. "אני בחרתי ב…" היא עמדה לומר, אך משהו הסיח את דעתה.