החבר שלי הוא חייזר פרק 17..מישהו קורא את זה בכלל???

טרקתי את דלת המכונית, והלכתי לכיוון החלון.
"נתראה ביער." אמרתי לאריק. "בהצלחה."
הוא הנהן, התניע, הלכתי צעד אחור והוא נסע.
"מיס בלנדשד, אכפצ לך לבוא למשרדי.
קפאת במקומי,
זה היה מנהל המלון, אם הוא יגלה שאני לא המנקה האמיתית..
הסתובבתי.
המנהל הרים גבה.
"מיס בלנדנד לא מרגישה טוב." אמרתי בקול סמכותי. "היא ביקשה הממני להחליף אותה."
"את אחותה."
הנהנתי.
"תתלווי אליי."
הרגשתי שאני מחווירה, שיחה עם המנהל לא הייתה..בתכנון.
אך, ידעתי שאם אני יסרב, זה עלול לעורר חשד, לכן אמרתי בטח והלכתי אחרי המנהל.

עלינו במעלית בשקט וחצינו את המסדרון,
"בת כמה את מיס בלנדשד?" שאל המנהל ותפח את הדלת של המשרד, נכנסתי, זה היה משרד פשוט, אבל נחמד, עם קירות לבנים, מחשה, שלוש כיסאות ולחלון עם נוף של בניינים. התיישבתי על הכיסא והמנהל התיישב מולי.
הוא הביט בי בציפייה שאענה אבל אני שתקתי, מאיפה לי לדעת בת כמה האחות של המנקה שחטפנו?
החלטתי להמר על הגיל האמיתי שלי.
"עשרים ושבע."
"יש לך תעודה מזהה?"
"סליחה?" קראתי בפליאה, ידי נשלחה אל מאחורי גבי ונאחזה באקדח הקר.
"מיס בלנדנד היא מנקה אחראית, אם היא לא הייתה מרגישה טוב, היא הייתה מודיעה לי והייתי נותן לה היום חופשי, חוץ מזה." הוא אמר וזקר אצבע לעברי. "ראיתי אותה, הבוקר, ותתפלאי, היא הרגישה מצוין."
"היא ביקשה ממני להחליף אותה לפני שעה."אמרתי והתחלתי להוציא את האקדח מבלי לגרום לזה להיראות חשוד.
"מיס בלנדשד.." פתח המנהל ואמר.
"אמילי." קטעתי אותו.
המנהל הרים את סנטרו. "אם כך, אמילי." אמר.
הנהנתי באיטיות, האקדח היה קרוב, מתמיד.
"תראה, אמרתי. "אני צריכה לנקות את הלובי ואת ה…"התחלתי להריץ את במוחי איזה דברים צריך לנקות בבית מלון, אך שום דבר לא נקרה במוחי.
המנהל הרים גבה.
"אחותך כבה ניקתה את הלובי."
בסדר. זהו זה. שלפתי את האקדח.
המנהל פער עיניים.