"כאן התבצע הרצח" – פרק 2

אחרי שהסתרתי את הגרזן , הטלפון שלי צילצל , רצתי לקום לקחת אותו , זאת כנראה צ'ירו. "יונו!! את חייבת לבוא!!" אמרה וניתקה , היא שכחה להגיד לי לאיפה , אז חייגתי אליה שוב. "לאיפה?" שאלתי. "לפינת הרחוב!! ליד הבית שלי!! דחוף!!" אמרה ושוב נתקה. כיביתי את הטלפון וירדתי למטה , שמתי גם כמה שקלים בכיס אם אני אצטרך לקנות משהו , צ'ירו עמדה שם ובהתה על איש גדול שחייך אליה. "קאין , תכיר , זאת יונו" אמרה בהתלהבות , גם יוקה וסאקוראקו עמדו שם , סאקוראקו הביטה בבחור בעוד יוקה הביטה לצד. "למה קראת לי?" שאלתי. "זה קאין , החבר החדש שלי , נכון שהוא חמוד?" אמרה במתיקות מסוימת , התקרבתי אל יוקה בניסיון ללכת מה"סצנה" הזאת. "הייתי מעדיפה להישאר בבית" אמרה יוקה. יוקה היא הנערה שאני הכי מתחברת אליה , פחות אהבה ובחורים ויותר מסתוריות. היא גם נראת ממש יפה , עם השיער הלב והחלק שלה והעיינים הכחולות הזוהרות שלה. "יונו! תפסיקי לבהות ביוקה!" צרחה צ'ירו בהתלהבות יתר , אפילו שהיא חברה שלי יש לי מצב רוח לבוא ולדפוק לה את הראש בקיר. "כדאי שאלך עכשיו" הכריזה יוקה והלכה משם , גם אני הרגשתי שאני צריכה ללכת משם , בדחיפות. "אני צריכה ללכת למכולת" אמרתי ורצתי משם , מה שהשאיר את צ'ירו עם סאקוראקו והחבר החדש שלה. רצתי ממש מהר , נפלתי , נשרטתי כמה פעמים , בסוף עצרתי בגינה הציבורית לנוח קצת , אני מביטה למטה בניסיון לסדר את קצוות שיערי הורוד זורח , אבל היה דווק עליו פתק. "לא תצליחי לברוח" היה כתוף , שפתי השמיעו זעקת אימה מקפיאת דם וידי זרקו את הפתק על הרצפה , משהו פה מריח לי מסריח. הרגשתי כאב צורב בברך שלי , השמטתי את ראשי בניסיון לבדוק למה כואב לי כל כך. נשרטתי בברך וזלג ממנה המון דם , אז פתחתי בריצה מהירה לעבר ביתי , ושוב פיספסתי את המכולת. "לעזאזל" אמרתי , ראיתי מאחורי צל שמחזיק סכין , נבהלתי ורצתי מהר עוד יותר. נעצרתי בסמטה חשוכה , חשוכה מאוד , לפתע ראיתי אור לבן מתוך החשיכה , התקדמתי אל הקיר במהירות , מתוך האור יצא נער לבוש בגלימה ובבגדים מלכותיים.
"שלום לך , יונו" אמר הנער והחזיק שרשרת כלשהי. "שלום.." אמרתי , הנער הזה נראה חשוד , התחלתי לחשוב שכנראה אני עומדת למות. "באתי לצרף אותך למשחק , כם תרצי ואם לא" אמר והוציא את השרשרת , היא הייתה עשויה מכסף ועליה התנוססה האות מ'. "המשחק?" שאלתי , הייתה לי תוכנית איך לצאת מהסמטה ולברוח לשם. "כן" אמרה והתקרב אלי עם השרשרת , כמובן שנזכרתי שאני צמודה לקיר , כנראה התוכנית לא תעבוד , אבל הייתה לי עוד אחת – התוכנית שהריי כולנו מכירים. "היי , מה זה שם?" שאלתי , וכידוע , זה שקר. "מה?" שאל והסתובב אל הצד השני , ללא שישמע ברחתי משם במהירות , זה היה קרוב , אם לא הייתי מוצאת את עצמי מתמודדת באיזה ארגון מטופש. בדרך שוב נפלתי , דמעות איימט לפרוץ מעייני אך עצרתי אותן. חיטטתי בכיס שלי ומצאתי זוג מספריים כסופים. "כנראה שאפשר למצוא בזה שימוש" אמרתי והכנסתי אותם חזרה לכיס שלי.