אנג'ל
המשך יבוא...

לב של אביר 10

אנג'ל 06/07/2011 1061 צפיות 2 תגובות
המשך יבוא...

חשוך..קר,שום קרן אור כבר לא חדרה מבעד לחלון..הכל היה כה חשוך,קפוא.
סורין שכב על המיטה..מתכסה בשמיכה דקה,כשהוא חושב על אהובתו..
כבודו,חרבו,וחירותו נלקחו ממנו באכזריות.כשהוא אסיר,שנידון למאסר.ועל מה? על אהבה?
כשלפתע..
"סורין.."נשמע קולה של אריאנה.
",אריאנה..?"התפלא.."מה את עושה כאן?"
"מה הם עשו לך?" אמרה בדאגה אוחזת בידיו אל מעבר לסורגים..
"הרגעי.."הוא אמר.."אני בסדר.."
"אתה רועד.."היא אמרה.."כולך קפוא מקור."
"אני בסדר.."הרגיע אותה נוגע בסנטרה..
הוא היה שם במשך ימים רבים.היא באה לשם לבקרו,כל יום.
"שחרר אותו.."ביקשה בתחנונים.
"מה שעשה..הוא בגידה."קרא תומס.
"מה הוא חיטאו? אהבה?"שאלה מביטה בו בעיניים מלאות דמעות.
"לא אשחרר אותו.וזה סופי."קרא ברשעות.
"מה תעשה לו?"היא שאלה בפחד..
תומס לא ענה..רק הביט בה במבט כעוס ומלא זעם.
כשמאוחר יותר..תפסו אותו שניים מחייליו של הנסיך..אוחזים בו חזק.
"לאן אתם לוקחים אותו?"שאלה אריאנה..הולכת אחרייהם..בעודם קושרים אותו אל שולחן העינויים.
כשאליו ניגש תומס אוחז פיגיון חד,ומתחיל לנעוץ אותו בבשרו של סורין.דוקר אותו. כשדם ,מתחיל לזרום על השולחן..סורין נאבק מנסה להשתחרר מין האזיקים..אך עם זאת זועק מכאב.תומס לא חדל מלענות אותו בכאב.הוא נהנה להכאיב לו.לראות אותו סובל מכאבים עצומים.
"לא!!"היא קראה מנסה להציל אותו.."בבקשה הפסק..אתה הורג אותו!"
"זה עונשו של בוגד!",קרא..,שידע לא להתעסק עם מלכתי."
"מלכתך? אני לא מלכתך..ומעולם לא הייתי.ליבי שייך,לו.,"קראה..כשהוא ממשיך,וחותך,ופוצע אותו בחזה כשלאחר מיכן עבר לפירקי ידיו.הוא כל כך התאכזר אליו.
"אני אפצע אותו עד אשר שימות מאובדן רב של דם!"קרא בזעם…" עד שליבו יחדל מלפעום.אני אהרוג אותו!".
"מה שאתה עושה הוא שפל ואכזרי! איין לך כל זכות לעשות זאת!"קראה..
"עדיף שתישתקי,אם חייך יקרים לך."הוא התעצבן עלייה.
"קחו אותו מיכאן!"קרא תומס בעצבים..כשהם משחררים אותו מהאזיקים.הוא שכב,מספר דקות על שולחן האבן,מביט בעיניי אהובתו..כשזו מלטפת את פיו..דם רב זרם על שולחן האבן.
"למה הוא עושה את זה?"הוא שאל, חלש, נוגע בה,רועד,פצוע כולו.כשלאחר מכין הקימה אותו משולחן האבן הקר משעינה אותו על כתפה..היא לקחה אותו אל חדרה.וקראה לרופא שיטפל בו.בפצעיו המדממים.הוא בילה את הלילה בחדרה.כשהיא דואגת לו למיטה חמה,וטיפול רפואי. פצעיו טופלו ונחבשו.הוא ישן במיטתה,במשך שעות רבות..כשלבסוף נשכבה לצידו,שומעת את נשימותיו העמוקות..נוגעת בו.עליו לנוח ולהתחזק.
"אני אוהבת אותך,סורין.."אמרה,מתרפקת עליו.כשיא יודעת שהיא עומדת לעשות דבר מה דרסטי בכדיי להציל את חייו.ידעה,שאם לא תעשה כך,הוא ימות.תומס זומם לרצוח אותו.
היא נכנסה אל החדר של תומס בעוד סורין ישן.שינה עמוקה.
"מה רצונך אריאנה?" שאל אותה כעוס.
"אנשא לך..,"הבטיחה לו.
"מתי..,?"שאל..
"בהקדם האפשרי..אפילו היום.."הבטיחה לו..,"בתנאי,שתניח לו לחיות."
"אני מסכים."הוא ענה..
בנתיים..התארגנה אריאנה לחתונתה עם תומס..
סורין החל להתעורר משנתו..כשהוא מעט מאושש ומרגיש יותר טוב.
"היכן אריאנה?"הוא שאל את המשרתת..
"היא בהיכל..,"ענתה הנערה.
"מה היא עושה שם?"שאל מתפלא..
"כדאי שתמהר..היא עומדת להנשא לתומס.."היא סיפרה לו..
"לא!!!,"הוא קרא בבהלה ורץ לשם.."אסור לה! אסור לה להנשא לו!"
בנתיים..בכנסייה נערך טקס נישואיהם של תומס ואריאנה..שהביטה בפניו,אך חשבה על אחר.
"מי שמתנגד לאיחוד זה שיקום ויאמר דברו או לעולם ישתוק…"אמר הכומר..
"אני מתנגד!"קרא בפנייה,ניגש ועומד מולה.. ,מביט בה..
"מה אתה עושה??" היא לחשה..
"אני לא אתן לך לעשות זאת"..,אמר.."לא כשליבך נתון לי.,וליבי שלך."
"סורין.."אמרה..כשהוא אוחז בידה,ודם אותה קרוב אל ליבו.
"את מרגישה אייך הלב שלי הולם?..הוא מתפוצץ בתוכי מאהבה אלייך.."קרא,כורע על ברכו, מתנשם.הוא התרגש כל כך.
"אנא ממך.."ביקשה ממנו.כשהוא אוחז בידה .ומביט כה עמוק לתוך עינייה..
"…….התינשאי לי?" הוא שאל אותה..מביט בה בעיניים בורקות..עדיין פצוע ,אך שטוף אהבה עזה אלייה.
"ניצחת.."אמר לו תומס.."אתה אוהב אותה.וגם אני.אך,היא ראויה לך."שניהם נידהמו לראות באיזו קלות הוא ויתר..שמא במוחו השפל הוא חושב על תחבולה מלוכלכת.אריאנה הייתה כה נרגשת מהצעת הנישואין הכה רומנטית הזו.כאילו כבר ציפתה לכך,שיאמר את המילה.
"אנשא לך.."חייכה אליו.כשהוא מחבק אותה,חזק..ומניף אותה האויר,מאוהב ומאושר
"אני אוהב אותך.."אמר בנשימה אחת,ואחר כך נישק אותה.
כשמאוחר מיכן..הודיעו על אירוסיהם,בכל הממלכה..
לילה.כולם ישנו בארמון..לאחר ששתו כוסית יין לחיים.הם נכנסו למיטה והתכרבלו יחדיו..
בבוקר..סורין נעור משנתו..מנסה להעיר את אריאנה כשלפתע הוא הבחין במגעה הקר.היא הייתה קפואה כקרח.כאילו הדם,קפא בעורקייה..הדופק שלו הואץ.הוא לא הבין מה קורה.מבולבל ואחוז איימה,הו ניסה שוב להעיר את אהובתו.
",לא!!!!!!!!!!!!!" נשמעה זעקתו.הוא הבין שהיא כנראה לא תתעורר יותר.היא,מתה.
אבל..מימה?,שכן מסתבר,כי תומס המרושע,הרעיל את כוס המשקה שלה.הוא רצה שהיא תמות.בכדיי לראות את סורין מתפתל מכאב.הו,כמה הוא שנא אותו.בוכה,מוכה צער ותדהמה,אחז סורין באריאנה,אהובתו המוטלת מתה,כשטיפת תקווה בו שעוד רגע היא תפתח את עינייה..שאוליי, היה זה תכסיס,איום ואכזרי בכדיי לברוח מתומס השפל,שהרעיל את הכוס ממנה שתתה.
"מתוקה שלי..,"רכן עלייה..מלטף את פנייה כדמעות של צער,זולגות מעיניו ללא הרף..
כעת, הלב שלו נשבר לרסיסים. חייו הסתיימו,בו ברגע. איין לו בשביל מה לחיות.מניף את פיגיונו.הוא התכוון לנעוץ אותו עמוק עמוק בלב שלו.הוא עומד להתאבד.מקרב את החרב אל אמצע החזה שלו,נושם בכבדות.הוא אינו יכול לחיות בלעדייה.ברגע אחד התנפץ כל עולמו וחלומותיו הפכו לאבק נישא ברוח.הוא אינו רוצה לחיות.לא כשהיא,איננה.הצער היכה בו בחוזקה.בבת אחת קרס עליו כל עולמו וחרב.ממהר ליטול את חייו בעצמו,כשהכאב הזה מעביר אותו על דעתו.
"לא!"נשמע קול.."אל תעשה זאת.."
אך,הוא התעלם,לוקח שוב נשימה עזה,מתחיל לנעוץ את הפיגיון ,בחזה שלו.
"קח אותה למעיין החיים…"נשמע קול..האיש הזקן..שמתברר כי היה מלאך..שרצה לעזור..וכעת,הוא בא בדמותה של פייה .והקול השתנה לקול מתקתק וענוג..
"מה?…,שאל מביט הצידה ,מנסה להבין מהיכן מגיע הקול.כשלפתע,הבחין בנער היפייפיה,מוקפת כולה באור בוהק..וכנפיים.פיית יעל לבושה בירוק,עם שיער ארוך באותו צבע ושפתיי דובדבן.
"מדוע תנסה להפסיק את הלמות ליבך האוהב?,"..,שאלה.
"מישום שהוא מביא לי רק כאב וצער,"קרא סורין,"והוא מתפוצץ מכאב כרגע.הניחי לי למות."
"אם תשקה אותה ממימיו של המעיין היא תתעורר ותחזור אליייך,"אמרה הפייה.
"אני לא מאמין באגדה הזו על מעיין החיים.."אמר,חסר אמונה.
"נסה..,אמרה,"ותיווכח בכוחו של המעיין."


תגובות (2)

הסיפור כרגיל מהמם ביופיו ונוגע מאוד ללב:)

08/07/2011 11:53

תמשיככיי !

11/07/2011 02:21
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך